אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי להכין את העוגיות המרוקאיות של סבתא. המתכון היה כתוב על פתק קרוע, כתב היד שלה דהוי, חלק מהמרכיבים בכלל לא היו ברורים. יצא לי משהו מוזר, קשה כמו אבן, שאפילו הכלב סירב לטעום.
ואז הבנתי משהו: מתכונים הם לא רק רשימת מרכיבים והוראות. הם סיפור. הם טעם של ילדות, ריח של בית, זיכרון של אהבה. ואם אנחנו לא שומרים עליהם בצורה נכונה, אנחנו מאבדים חלק חשוב מהמורשת שלנו.
תמיד חשבתי ש"לשמר מתכונים" זה משהו שסבתות עושות, לא אני. אבל אז, אחרי האסון הקולינרי ההוא, התחלתי לחשוב על זה ברצינות. איך אני יכולה להבטיח שהמתכונים האלה, הסיפורים האלה, לא ייעלמו?
ניסיתי הכל. מחברות מתכונים מפוארות (שנשארו ריקות), אפליקציות מסובכות (שגרמו לי יותר תסכול מתועלת), אפילו סריקה וגיבוי בענן (שנראו לי כמו עוד מטלה מעיקה). אבל שום דבר לא הרגיש נכון.
ואז הבנתי מה חסר: חיבור אישי.
חיפשתי כלי דיגיטלי, משהו טכנולוגי שיודע להיות גם אנושי, שיאפשר לי לשמר את המתכונים לא רק כרשימת מצרכים, אלא כזיכרונות. משהו שיהיה כמו אלבום משפחתי דיגיטלי, מלא בריחות, טעמים וסיפורים. האם זה בכלל אפשרי?
למה מחברת מתכונים כבר לא מספיקה?
בואו נדבר רגע על מחברות מתכונים. הן נוסטלגיות, הן חמודות, אבל הן גם לא פרקטיות בעליל. כתב יד בלתי קריא, דפים מוכתמים, מתכונים שאבדו בין הדפים – כולנו מכירים את זה.
אני זוכרת את המחברת של אמא שלי, מלאה בגזרי עיתונים דהויים ובפתקים קטנים. היא הייתה יקרה לה מאוד, אבל גם כאוס אחד גדול. ניסיתי להעתיק ממנה מתכונים, אבל תמיד מצאתי את עצמי מנחשת מה היא התכוונה. (ד"ר קרין לויט, מומחית לשימור מורשת תרבותית, טוענת ש"שימור פיזי של מסמכים ישנים הוא חשוב, אבל לא תמיד נגיש לדורות הבאים").
הבעיה היא לא רק בשימור, אלא גם בשיתוף. איך אני יכולה לשתף את המתכונים האלה עם בני משפחה שגרים רחוק? איך אני יכולה להעביר את המסורת הזו לילדים שלי, בלי להכריח אותם לפענח כתב חידה עתיק?
הפתרון המפתיע: כלי דיגיטלי עם נשמה
אוקיי, אז אחרי חיפושים רבים (ומלא תסכול), מצאתי את הפתרון – כלי דיגיטלי שמשלב בין טכנולוגיה לאנושיות. אבל לא סתם כלי דיגיטלי! כזה שמאפשר לי:
- לסרוק את המתכונים המקוריים: כן, גם את הפתקים המקומטים והמוכתמים. זה חלק מהקסם!
- לתמלל את כתב היד: אפילו אם הוא בלתי קריא, אפשר להיעזר בטכנולוגיה כדי לפענח אותו.
- להוסיף תמונות וסיפורים: זה החלק הכי חשוב! תמונה של סבתא מכינה את העוגיות, סיפור מצחיק על פעם אחת שהכל השתבש במטבח... כל זה הופך את המתכון למשהו חי ונושם.
- לשתף בקלות: עם בני משפחה וחברים, בכל מקום בעולם.
- להוסיף תגיות וקטגוריות: כדי שאפשר יהיה למצוא את המתכון בקלות, לפי סוג, מרכיב, או אפילו אירוע. (ד"ר ענת גור, מומחית לארגון מידע, מדגישה ש"ארגון נכון של מידע הוא המפתח לשימוש יעיל בו").
אבל רגע, זה לא הכל. הכלי הזה מאפשר לי גם:
- להוסיף הערות אישיות: טיפים, טריקים, שינויים שעשיתי למתכון... כל מה שיעזור לי (ולדורות הבאים) להכין את המנה בצורה מושלמת.
- ליצור אלבום מתכונים משפחתי: מעין "ספר בישול" דיגיטלי, שמספר את הסיפור של המשפחה שלי דרך האוכל.
ואולי הכי חשוב: הכלי הזה מזכיר לי שאני לא לבד. שאני חלק ממסורת ארוכה, שאני ממשיכה את דרכן של סבתא ושל אמא. וזה, בעיניי, שווה הכל.
אבל יש גם מגבלות...
הכלי הזה לא מושלם. הוא לא יכול להחליף את הריח של העוגיות בתנור, או את החיבוק החם של סבתא. הוא גם דורש השקעה של זמן ומאמץ. צריך לסרוק, לתמלל, לכתוב סיפורים... זה לא תהליך מהיר.
ויש עוד משהו: הטכנולוגיה משתנה כל הזמן. מה יקרה אם הכלי הזה ייעלם? איך אני אשמור על המתכונים שלי לעתיד?
התשובה היא פשוטה: אני צריכה לגבות את הכל. על דיסק קשיח, בענן, אפילו בהדפסה (למקרה חירום). אני צריכה להיות מוכנה לכל תרחיש.
המסע רק התחיל
אני עדיין לומדת, עדיין מגלה דברים חדשים. אני עדיין מנסה להבין איך לשמר את הזיכרונות האלה בצורה הטובה ביותר. אבל אני יודעת דבר אחד: אני לא מוותרת.
כי המתכונים האלה הם לא רק אוכל. הם אהבה. הם משפחה. הם אני.
אז מה אתכם? איך אתם שומרים על המתכונים המשפחתיים שלכם? אשמח לשמוע בתגובות!
