אוקיי, בואו נדבר על זה רגע ברצינות. כמה פעמים מצאתם את עצמכם גוללים בגלריה האינסופית בטלפון, מחפשים תמונה ספציפית, ונשאבים למערבולת נוסטלגית (או מייאשת) של זיכרונות מטושטשים? אני אישית? יותר מדי.
פעם, האמנתי שהבעיה היא רק בנפח האחסון. קניתי עוד נפח בענן, הרגשתי גאונה לשבוע...ואז הבלאגן חזר. הבנתי שזה לא רק עניין טכני, אלא משהו עמוק יותר.
מתי הפסקנו לחיות את הרגע והתחלנו לתעד אותו לנצח? שאלה טובה, נכון?
אז מה עושים? יש כלים טכניים, ברור, אבל הם רק חלק מהפתרון. אני רוצה לדבר על גישה הוליסטית יותר, כזו שלוקחת בחשבון את המוח שלנו, את הרגשות שלנו, ואפילו את האנרגיה שאנחנו משקיעים (או מבזבזים) על האובססיה הזו.
1. ניקוי רגשי – לפני הכל.
לפני שאנחנו בכלל פותחים את הגלריה, נעצור רגע. נשמע קצת מוגזם, אבל תסמכו עליי. אני למדתי את זה בדרך הקשה.
שאלה לעצמכם: איך הגלריה שלי גורמת לי להרגיש*? האם היא מקור לשמחה ונוסטלגיה, או לתסכול, השוואה לאחרים ואפילו עצב?
אם התשובה היא שלילית, זה הזמן לעצור ולטפל בשורש הבעיה. קראתי פעם מחקר (אני אנסה למצוא אותו שוב!) שמקשר בין עומס ויזואלי לבין תחושת חוסר אונים ודיכאון קל. נשמע מוגזם? תחשבו על זה רגע – אנחנו מוצפים במידע, גירויים, תמונות של "חיים מושלמים"…זה יכול להיות מתיש.
2. אפליקציות הן לא תרופת פלא, אבל יכולות לעזור (קצת).
אני לא הולכת לשבת פה ולמכור לכם אשליות. אין אפליקציה שתפתור את הבעיה לחלוטין. אבל יש כמה שיכולות להקל:
- Google Photos/iCloud Photos: היתרון העיקרי? סנכרון אוטומטי ושחרור מקום אחסון בטלפון. אבל גם שם צריך סדר!
Gemini Photos: (ניסיתי אותה לתקופה קצרה) מבטיחה לזהות תמונות כפולות, מטושטשות וצילומי מסך מיותרים. הבעיה? לפעמים היא טועה, ואז צריך לעבור שוב על הכל. אבל* - היא יכולה לחסוך זמן. (מקור: סקירות משתמשים ב-App Store).
אפליקציות לניהול אלבומים: (בכנות, אני פחות מתחברת). העניין הוא שצריך להתמיד* ליצור אלבומים, לתייג, לארגן… ומי באמת עושה את זה?
3. "שיטת המיון המודעת" שלי (שנולדה מתוך עצלנות כרונית).
זו השיטה שפיתחתי לעצמי אחרי שנים של ניסוי וטעייה. היא משלבת פרקטיות עם מודעות עצמית.
- הקדישו 10 דקות ביום. כן, זה הכל. עדיף קצת כל יום מאשר מרתון מיון מתיש פעם בחודש.
חוק שלושת השניות: הסתכלו על תמונה. האם היא מעוררת בכם שמחה אמיתית*? האם היא חשובה לכם? אם לא – מחקו. בלי רגשות אשם.
היו אכזריים עם צילומי מסך. בכמה באמת* תשתמשו?
- תייגו רגעים חשובים. זה קצת מייגע, אבל זה ישתלם לכם כשמחפשים תמונה ספציפית.
- גבו הכל. כן, זה ברור מאליו, אבל חייבים להזכיר. אני אישית מגבה גם לענן וגם לכונן חיצוני. קוראים לי פרנואידית? אולי. אבל אני ישנה בשקט בלילה.
4. התובנה המפתיעה: צילום מודע.
הטריק הכי טוב שמצאתי לאחרונה? לצלם פחות. כן, כן, אני יודעת שזה נשמע הפוך על הפוך.
אבל תחשבו על זה רגע. אם אנחנו מצלמים כל דבר – כל ארוחה, כל שקיעה, כל חיוך של הילד – אנחנו מאבדים את החוויה.
אני לא אומרת להפסיק לצלם לחלוטין. אני אומרת להיות מודעים יותר. לשאול את עצמנו: האם אני מצלמת בשביל הזיכרון, או בשביל האינסטגרם? האם אני באמת צריכה את התמונה הזאת?
כשהתחלתי לצלם פחות, גיליתי שאני יותר נוכחת ברגע. שאני יותר נהנית מהחיים. ושאני מבלה פחות זמן במיון תמונות. win-win, לא?
זה לא רק על התמונות, זה על החיים.
לסדר את התמונות בטלפון זה לא רק עניין טכני. זה עניין של סדר בראש, של מודעות עצמית, של בחירה במה אנחנו רוצים להכניס לחיים שלנו.
וכן, גם של ניהול אנרגיה. כי האמת? יש דברים יותר חשובים לעשות מאשר לגהץ תמונות של ארוחות שאכלנו לפני שנתיים.
אז קדימה, צאו לנקות. ותספרו לי איך הלך. אגב, מה הטיפ הכי הזוי שקיבלתם בנוגע לארגון תמונות? שתפו בתגובות! מעניין אותי לשמוע.
