אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי לספור קלוריות. זה היה אחרי החתונה של חברה טובה, כשפתאום שמתי לב שהמכנסיים שלי קצת לוחצים. "דיאטה!" הכרזתי, מלאת התלהבות. הורדתי אפליקציה, התחלתי לשקול כל ביס, ומילאתי טבלאות אקסל. שלושה ימים החזיק מעמד. שלושה ימים של תסכול, רעב, ובעיקר – שיפוטיות עצמית מטורפת. הרגשתי כאילו אני נכשלת במבחן מתמיד, מבחן שהבוחנת בו היא... אני עצמי.
היום, כשאני חושבת על זה, אני מבינה כמה טעינו כולנו בדרך. כי ספירת קלוריות, כמו כל כלי, יכולה להיות מועילה – אבל היא גם יכולה להפוך למנגנון של שיפוטיות, אשמה ותחושת כישלון. ומי צריך עוד מזה בחיים?
אז מה עושים? איך בכל זאת אפשר להבין מה אנחנו אוכלים, בלי להרגיש כאילו אנחנו בסוג של בית דין קלורי?
למה בכלל לספור קלוריות? רגע, אולי לא צריך?
לפני שניגש לכלי הספירה "הלא שיפוטי", בואו נשאל את עצמנו שאלה מהותית: למה אנחנו בכלל רוצות לספור קלוריות? האם זה בא ממקום של דאגה אמיתית לבריאות שלנו, או ממקום של השוואה לאחרות וניסיון להגיע לאיזה "אידיאל" לא מציאותי? זו שאלה קשה, אבל כנה עם עצמך היא הכרחית.
אני יודעת, כי גם אני הייתי שם. במשך שנים רדפתי אחרי מספרים – משקל, מידת מכנסיים, קלוריות. זה היה כמו משחק מחשב ממכר, רק שהפרס בו היה... אושר מדומה. אושר שתמיד התפוגג ברגע שאכלתי פרוסת עוגה.
אז הנה התובנה המפתיעה: ספירת קלוריות יכולה להיות כלי מצוין להבנה עצמית, אבל רק אם משתמשים בו נכון. ואם לא? אז לא צריך. פשוט לא צריך. יש דרכים אחרות להיות בריאים ומאושרים, בלי להיות אובססיביים לגבי כל ביס.
הכלי הלא שיפוטי: איך זה עובד?
אוקיי, אז החלטת שאת רוצה בכל זאת לנסות. מעולה! אבל הפעם, אנחנו משחקות לפי הכללים שלנו. הכלי הזה לא יגיד לך מה לאכול, לא ישפוט אותך על מה שאכלת, ולא יגרום לך להרגיש אשמה. הוא רק יעזור לך להבין.
- התחילו במודעות: במקום להתחיל ישר לספור, תתחילו פשוט לשים לב. כתבו יומן אכילה – לא כדי לשפוט, אלא כדי לתעד. מה אכלתן היום? מתי? איפה? ולמה? (רעב אמיתי? שעמום? עצב?)
- התמקדו באיכות, לא רק בכמות: קלוריות זה לא הכל. מה עם הערכים התזונתיים? האם האוכל שאתן אוכלות מזין את הגוף שלכן, או רק ממלא אותו?
- הקשיבו לגוף: זה אולי נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. הגוף שלנו חכם. הוא יודע מתי הוא רעב, מתי הוא שבע, ומתי הוא צריך משהו אחר. פשוט צריך להקשיב.
- השתמשו באפליקציה, אבל בחוכמה: יש המון אפליקציות מעולות לספירת קלוריות, אבל אל תתנו להן לשלוט בכן. השתמשו בהן ככלי עזר, לא כסוהרות. אני אישית אוהבת את MyFitnessPal, אבל יש עוד הרבה אופציות טובות.
- היו סלחניות לעצמכן: אף אחד לא מושלם. יהיו ימים שתחרגו, ימים שתאכלו יותר ממה שתכננתן, ימים שפשוט לא בא לכן לספור. זה בסדר. פשוט תחזרו למסלול ביום שאחרי.
מקורות מפתיעים: מה למדתי מאפייה ומהמחקר על אכילה אינטואיטיבית?
לפני כמה שנים התחלתי לאפות. לא סתם לאפות – אפייה מקצועית, עם שמרים, בצקים מקופלים, ושעות של המתנה. זה היה שיעור מדהים בסבלנות, אבל גם שיעור חשוב על איזון. גיליתי שאפייה, כמו תזונה, היא לא עניין של שחור ולבן. יש הרבה גוונים של אפור, והכי חשוב זה להבין את העקרונות הבסיסיים – ואז להתאים אותם לחיים שלך.
במקביל, התחלתי לקרוא על אכילה אינטואיטיבית (Intuitive Eating). זה גישה שאומרת שאנחנו צריכים להקשיב לגוף שלנו, לסמוך עליו, ולאכול רק כשאנחנו רעבים. זה נשמע פשוט, אבל זה יכול להיות מאוד מאתגר – במיוחד בעולם שמלא בפיתויים וגירויים.
מחקרים מראים שאכילה אינטואיטיבית יכולה להוביל לשיפור בדימוי הגוף, הפחתת אכילה רגשית, ושיפור הבריאות הכללית (Tribole & Elyse, 2020). אבל זה לא קסם. זה דורש עבודה, סבלנות, והרבה סליחה עצמית.
מגבלות וטרנדים: מה עובד, מה לא, ומתי?
אני חייבת להיות כנה איתכן: ספירת קלוריות לא מתאימה לכולם. אם יש לכן היסטוריה של הפרעות אכילה, או אם אתן מרגישות שזה גורם לכן לחרדה או אובססיביות, אז זה לא בשבילכן. יש עוד דרכים להיות בריאות ומאושרות.
וגם, טרנדים באים והולכים. דיאטת פליאו? דיאטת קטו? צום לסירוגין? כל אלה יכולים לעבוד לטווח קצר, אבל הם לא פתרון קסם לטווח ארוך. הכי חשוב זה למצוא מה עובד בשבילכן, ולהתמיד בזה.
לסיכום? לא בטוח שיש סיכום
אני לא יודעת אם ספירת קלוריות היא הפתרון בשבילכן. אני רק יודעת שאם אתן מחליטות לנסות, תעשו את זה בחוכמה, באהבה, ובסליחה עצמית. תזכרו שזה רק כלי – לא מטרה. והמטרה האמיתית היא להיות בריאות ומאושרות, לא להיות "רזות".
עכשיו, אחרי ששיתפתי את כל זה, אני סקרנית לשמוע מכן. מה הניסיון שלכן עם ספירת קלוריות? מה עבד בשבילכן, ומה לא? אשמח לשמוע בתגובות!
מקורות:
Tribole, E., & Elyse Resch, E. (2020). Intuitive Eating: A Revolutionary Anti-Diet Approach. St. Martin's Essentials.
