היי אהובות, נעמה כאן! תגידו, גם אתן מרגישות לפעמים שהטבלאות האלה של מעקב התפתחות ילדים הן כמו מבחן? כאילו יש איזה "נכון" ו"לא נכון" בדרך שהילד או הילדה שלכן גדלים? אני זוכרת את עצמי, בהתחלה, מסמנת וי בהיסטריה, רק כדי להרגיש קצת יותר בשליטה. אבל אז הבנתי משהו – הילדים שלנו הם לא רשימת מכולת!
(רגע, נשימה עמוקה. הכל בסדר. אנחנו כאן כדי ללמוד ביחד.)
היום אני רוצה להציע לכן משהו אחר: תבניות מעקב שהן יותר כמו יומן מסע, מקום לתעד את הפלא, את הייחודיות של הילד שלכן. לא רק "הצליח להתהפך" אלא גם "התגלגל מצחוק תוך כדי". מבינות את ההבדל?
למה בעצם צריך מעקב התפתחות? שאלה מצוינת!
אז מעקב התפתחות זה חשוב, כן? זה עוזר לנו לזהות אם יש עיכובים שמצריכים התערבות מוקדמת (כי חבל לפספס!). אבל... זו גם הזדמנות מדהימה להעמיק את הקשר שלנו עם הילד.
אני למדתי את זה בדרך הקשה. כשהבן שלי, אורי, התחיל ללכת קצת יותר מאוחר ממה שה"ממוצע" אמר, נלחצתי. רצתי לפיזיותרפיסטית, בדקתי כל מאמר אפשרי באינטרנט (טעות!). ואז, יום אחד, בזמן שהייתי עסוקה בלהשוות אותו לטבלה, שמתי לב שהוא פשוט נהנה יותר לזחול! הוא היה מגיע לכל מקום שרצה, בכיף שלו. ואז הבנתי – הוא לא מאחר, הוא פשוט הולך בקצב שלו.
זה היה שיעור חשוב על סבלנות וקבלה.
בקיצור, מעקב התפתחות, כשעושים אותו נכון, הוא כלי עוצמתי. הוא יכול לעזור לנו:
- להבין את הילד שלנו טוב יותר: לזהות את החוזקות והאתגרים שלו.
- להתערב מוקדם במידת הצורך: לזהות עיכובים ולפנות לעזרה מקצועית.
- לחגוג את ההתקדמות: להוקיר כל צעד קטן במסע שלו.
- להרגיע את עצמנו (קצת): כשרואים שהילד מתפתח בקצב סביר, זה מרגיע.
אז אחרי שסיימנו עם החלק החשוב, בואו נדבר על איך עושים את זה בפועל, בלי להשתגע.
התבניות שלי (ואיך להתאים אותן אליכן):
יצרתי כמה תבניות שאפשר להדפיס, שמתמקדות בתחומים שונים בהתפתחות:
- תנועה: התהפכות, זחילה, ישיבה, הליכה, קפיצה... (אבל שימו לב גם לאיך הוא זז – האם הוא עושה את זה בכיף? האם הוא מגלה סקרנות?).
- תקשורת: מלמול, מילים ראשונות, משפטים, הבנת שפה... (האם הוא מבין אתכם? האם הוא מגיב לשם שלו? האם הוא מנסה לתקשר גם בלי מילים?).
- רגשות: חיוכים, צחוק, תגובות למצבים שונים, ויסות רגשי... (האם הוא מרגיש בטוח? האם הוא יודע לבטא את הרגשות שלו? האם הוא מצליח להירגע כשקשה לו?).
- קוגניציה: משחק, פתרון בעיות, הבנת סיבה ותוצאה... (האם הוא סקרן? האם הוא אוהב לחקור? האם הוא מנסה דברים חדשים?).
- חברתי: יצירת קשר עם אחרים, משחק משותף, אמפתיה... (האם הוא נהנה להיות בסביבת ילדים אחרים? האם הוא מגלה עניין באחרים? האם הוא משתף פעולה?).
(אפשר למצוא קישורים לתבניות בסוף המאמר. מבטיחה!)
איך להשתמש בתבניות האלה?
- הדפיסו אותן: כן, אני יודעת, אנחנו בעולם דיגיטלי, אבל משהו בכתיבה ידנית עוזר לנו להתחבר יותר למה שאנחנו כותבות.
התאימו אותן: התבניות האלה הן רק נקודת התחלה. הוסיפו שאלות שמעניינות אתכן*. הורידו דברים שלא רלוונטיים.
התבוננו: אל תסתכלו רק על מה שהילד עושה, תסתכלו גם על איך* הוא עושה את זה. האם הוא נהנה? האם הוא מתאמץ? האם הוא מבקש עזרה?
- כתבו הערות: אל תסתפקו בסימון וי. כתבו מה ראיתן, מה הרגשתן, מה הילד אמר. ככה תיצרו לעצמכן תיעוד אמיתי של המסע שלו.
- היו סבלניות: זכרו, כל ילד מתפתח בקצב שלו. אל תשוו את הילד שלכן לילדים אחרים. תשוו אותו לעצמו.
מילה קטנה על מקורות מידע (כי חשוב להיות אחראיות):
אני ממליצה תמיד להצליב מידע ממספר מקורות. אני אישית מאוד אוהבת את ההמלצות של טיפת חלב (מקור אמין ונגיש!), אבל גם חשוב להתייעץ עם רופאת ילדים או איש מקצוע אחר אם יש לכן חששות.
וגם, אל תשכחו את החוכמה האימהית שלנו. אנחנו מכירות את הילדים שלנו הכי טוב. תסמכו על האינטואיציה שלכן.
התובנה המפתיעה?
אז הנה משהו שלמדתי בדרך הקשה: לפעמים, ה"בעיה" היא לא אצל הילד, אלא אצלנו. לפעמים, הציפיות שלנו, הלחץ שלנו, הפחדים שלנו – הם אלה שמפריעים לו להתפתח.
וברגע שהרפיתי, ראיתי אותו פורח.
אני זוכרת תקופה שהייתי לחוצה שאורי לא מצייר "מספיק טוב". ניסיתי ללמד אותו איך לצייר עיגול, איך לצייר בן אדם... והוא פשוט לא שיתף פעולה. ואז הבנתי – הוא לא צריך להיות פיקאסו בגיל שלוש! הוא צריך פשוט ליהנות מהצבעים, מהמרקם, מהחופש לבטא את עצמו. ברגע שהפסקתי לנסות לשלוט בו, הוא התחיל לצייר בלי הפסקה.
זה מזכיר לי משהו שקראתי פעם בספר על חינוך מונטסורי:
"המטרה של החינוך היא לא למלא את הילד בידע, אלא לעורר בו את הרצון ללמוד." (מריה מונטסורי, "הגילוי של הילד").
וזה בדיוק מה שאני רוצה שתזכרו כשאתן משתמשות בתבניות האלה. הן לא נועדו למלא את הילד שלכן ב"התקדמות", אלא לעורר בו את הרצון לחקור, ללמוד, לגדול.
לסיום (אבל בעצם להתחלה):
אני מקווה שהתבניות האלה יהיו לכן כלי מועיל במסע ההורי שלכן. אבל הכי חשוב – תזכרו שאתן לא לבד. אנחנו כאן אחת בשביל השנייה.
עכשיו תורכן! שתפו אותי בתגובות – אילו תובנות עולות לכן מהקריאה? אילו שאלות עדיין מטרידות אתכן? אני כאן כדי להקשיב וללמוד ביחד אתכן.
ולפני שאני הולכת – שאלה קטנה לסיום: אם הייתן יכולות לבקש משאלה אחת להתפתחות של הילד שלכן, מה היא הייתה? (אבל תזכרו, זה לא חייב להיות משהו שאפשר לסמן עליו וי!).
