אני חייבת לשתף אתכן במשהו, חברות. תמיד הייתי קצת "אחרת", אפילו קצת "משוגעת של פרחים", איך שאמא שלי קוראת לי. אבל לאחרונה, הרגשתי שאני מדברת לפרחים בגינה שלי – והם לא ממש מבינים אותי בחזרה. כן, אני יודעת, זה נשמע הזוי. אבל רציתי להבין אותם יותר, לדעת מה הם צריכים.
אז התחלתי לחפש פתרונות. וגיליתי עולם שלם של אפליקציות לזיהוי צמחים! בהתחלה הייתי סקפטית, ברור. חשבתי לעצמי, "נו באמת, אפליקציה תדע יותר ממני?" אבל וואו, הופתעתי.
המסע שלי בעולם האפליקציות – קצת הצלחות, קצת פדיחות
התחלתי עם האפליקציה הכי פופולרית, PlantNet. היא חינמית, קלה לשימוש, ובאמת זיהתה כמה מהפרחים המוכרים לי. אבל אז ניסיתי לזהות איזה צמח מוזר עם עלים משוננים שצמח לי פתאום באמצע הגינה… וכלום. היא פשוט לא ידעה מה זה. כאן התחלתי להבין שיש מגבלות. אבל לא ויתרתי!
ואז חברה המליצה לי על PictureThis. היא טענה שהיא "מאוד מדויקת". שוב הייתי סקפטית, אבל ניסיתי. והאמת? היא זיהתה את הצמח המוזר! לא רק זה, היא גם נתנה לי מידע מפורט עליו, כולל איך לטפל בו. וואו! התלהבתי.
אבל רגע, זה לא נגמר כאן.
אפליקציה אחת זיהתה לי פרח מסוים כ"סחלב בר", וזה נשמע לי יוקרתי ומרגש. התחלתי להשוויץ לחברות. אבל אז, אחרי קצת מחקר מעמיק יותר, גיליתי שזה בכלל מין של חרדל בר פשוט למדי! קצת מביך, אבל זה לימד אותי לקח חשוב: גם האפליקציות האלה לא מושלמות, ותמיד צריך לחקור קצת בעצמך. תמיד.
אז מה למדתי?
האפליקציות האלה הן כלי נהדר, אין ספק. הן עוזרות לי לזהות צמחים, להבין את הצרכים שלהם, וללמוד דברים חדשים. אבל הן לא תחליף לידע אמיתי ולחוש טבעי. הן יותר כמו "עוזרות אישיות" בגינה, לא מומחיות מלאות.
אבל זה לא רק עניין של זיהוי. גיליתי שאני מתחברת לגינה שלי בצורה אחרת לגמרי. אני יותר סקרנית, יותר קשובה, יותר מעורבת. פתאום, הגינה שלי הפכה למעבדה קטנה, מקום של גילויים והפתעות. וזה עושה לי טוב לנשמה.
מקורות מפתיעים – והתובנה ששינתה לי את התמונה
חיפשתי מידע על אותן אפליקציות ומצאתי מאמר מעניין ב"הארץ" שדיבר על הדיוק שלהן (או חוסר הדיוק, תלוי את מי שואלים). [מקור: אפשר להכניס קישור למאמר רלוונטי כאן]. אבל מה שהכי הדהים אותי, זה בכלל היה ראיון עם בוטנאית מבוגרת שקראתי באיזה בלוג נידח (אני אנסה למצוא את הקישור!). היא אמרה שהאפליקציות האלה יכולות להיות נהדרות, אבל הן גם עלולות ליצור ניתוק מהטבע האמיתי. היא טענה שפעם אנשים היו לומדים על צמחים דרך התבוננות, מגע, ריח – דרך החושים. עצם ההתבוננות.
ואז הבנתי משהו חשוב. האפליקציות האלה הן כלי נהדר, אבל הן לא תחליף לחוויה האמיתית של להיות בגינה. הן לא יכולות להעביר את הריח של האדמה אחרי הגשם, את התחושה של העלים על האצבעות, את השקט המיוחד של הבוקר המוקדם. הן לא יכולות ללמד אותי את הלקח האמיתי.
אז מה הלאה?
אני אמשיך להשתמש באפליקציות האלה, אין ספק. אבל אני גם אנסה להתנתק מהן קצת, לצאת לגינה בלי הטלפון, פשוט להתבונן, להקשיב, לחוש. לנסות להבין את הפרחים שלי בצורה אחרת, יותר אינטואיטיבית.
אולי אני אף פעם לא אהיה בוטנאית מומחית, אבל אני מקווה להיות גננת יותר טובה, יותר קשובה, יותר מחוברת. ואולי, בסופו של דבר, אני גם אלמד לדבר עם הפרחים שלי בשפה שהם באמת מבינים.
אבל רגע, לפני שאני מסיימת - יש לכן המלצות על אפליקציות אחרות? או טיפים אחרים לחיבור לגינה? אשמח לשמוע!
