היי, נעמה כאן! בואו נדבר רגע על תכנון זמן משפחתי. האמת? כשאני שומעת את המילים האלה אני ישר נלחצת. "תכנון"? "משפחתי"? זה נשמע כמו פרויקט הנדסי מורכב, לא כמו משהו שאמור להכניס קצת יותר שמחה ושלווה לחיים שלנו.
אבל אז קלטתי משהו: הבעיה היא לא בתכנון עצמו, אלא בציפייה שהוא יהפוך אותנו למשפחה מושלמת. ספוילר: זה לא יקרה. מה שכן יכול לקרות זה שנפסיק לבזבז את הזמן המשותף שלנו על ריצות אחרי הזנב של עצמנו.
אני זוכרת את התקופה שהייתי בטוחה שאם רק אכין טבלה מסודרת עם כל הפעילויות, החוגים, הארוחות והמשימות, פתאום החיים יהפכו לסימפוניה הרמונית. נו, אתם יכולים לנחש איך זה נגמר. טבלה יפהפייה שמעולם לא השתמשתי בה, ותחושה עמומה של כישלון.
אז מה עושים? בואו נתחיל עם כמה תבניות פרינטביליות שאפשר להוריד ולהדפיס (אל תדאגו, הן לא מאיימות כמו הטבלה ההיא שלי). אבל לפני הכל, שאלה קטנה: מה באמת חשוב לכם בזמן המשפחתי שלכם? לא מה שכתוב במגזינים, לא מה שהשכנים עושים, אלא מה אתם רוצים להרגיש?
תבנית 1: "רגעים קטנים של אושר" – לא הכל חייב להיות טיול שנתי
זו לא טבלה של שעות, אלא רשימה של דברים קטנים שיכולים לשמח אותנו. לקרוא סיפור לפני השינה, לשחק משחק קופסה, סתם לשבת ביחד ולשתוק (כן, גם זה נחשב!). המטרה היא לזהות את הרגעים האלה ולהכניס אותם ללו"ז, גם אם זה אומר לוותר על משהו אחר.
טיפ קטן שלי: הדפיסו את הרשימה הזו ותלו אותה על המקרר. כל פעם שאתם עוברים לידה, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: "מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו כדי ליצור עוד רגע קטן של אושר?"
מקור השראה: גיליתי את הרעיון הזה בספר של ד"ר ג'ון גוטמן, מומחה ליחסים, שאומר שהרגעים הקטנים והיומיומיים הם אלה שבאמת מחזקים את הקשר המשפחתי, הרבה יותר מטיולים גרנדיוזיים (Gottman, J. M., & Silver, N. (1999). The seven principles for making marriage work. Crown Publishers.).
תבנית 2: "השבוע שלי ב-5 דקות" – תכנון ריאליסטי בלי להשתגע
אוקיי, אז אולי צריך גם קצת סדר, אבל במינון נכון. התבנית הזו היא פשוטה: חלוקת השבוע לנושאים (יום ספורט, יום בישול, יום משחקים, וכו'). כל יום מוקדש לנושא אחד, ואז קל יותר לתכנן את הפעילויות בהתאם.
ההברקה שלי: לא חייבים למלא כל יום בפעילות מתוכננת. אפשר גם להשאיר "זמן פתוח" – זמן שבו אפשר לעשות מה שבא לנו, בלי לחץ.
כשלון צורב: פעם ניסיתי למלא כל דקה פנויה בפעילויות חינוכיות מעשירות. התוצאה? כולם היו עצבניים ומתוסכלים, כולל אני. למדתי שצריך גם זמן סתלבט, זמן שבו אפשר פשוט להיות ביחד, בלי משימות.
תבנית 3: "לוח משימות משפחתי" – כי גם ילדים יכולים לעזור
אוקיי, זה אולי נשמע קצת כמו ניצול ילדים, אבל רגע לפני שאתם שולפים את המצפון, תחשבו על זה ככה: ילדים רוצים להרגיש חלק מהמשפחה, רוצים להרגיש שהם תורמים. לוח משימות משפחתי הוא דרך מצוינת לתת להם את ההרגשה הזו.
הטוויסט: לא חייבים לתת להם רק משימות מעצבנות כמו לשטוף כלים. אפשר גם לתת להם משימות כיפיות כמו לבחור את הסרט שנראה בערב, או להכין קינוח.
תובנה מפתיעה: גיליתי שאם אני נותנת לילדים שלי לבחור את המשימות שלהם, הם הרבה יותר שמחים לעזור. זה נותן להם תחושת שליטה ואחריות, וזה מדהים לראות.
מקור נוסף: מחקרים מראים שלילדים שיש להם תפקידים במשפחה יש ביטחון עצמי גבוה יותר ותחושת שייכות חזקה יותר (Baumrind, D. (1991). The influence of parenting style on adolescent competence and substance use. Journal of Early Adolescence, 11(1), 56-95.).
האמת על תכנון זמן משפחתי (שאף אחד לא מספר לכם)
הנה האמת: אין דבר כזה "תכנון זמן משפחתי מושלם". החיים הם כאוס אחד גדול, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לנסות לנווט בתוכו בצורה הכי טובה שאנחנו יכולים.
מה שאף אחד לא אומר: לפעמים הכל ישתבש, וזה בסדר. לפעמים לא יהיה לנו כוח לתכנן, וזה גם בסדר. מה שחשוב זה לא לוותר על הניסיון ליצור זמן משפחתי איכותי, גם אם זה אומר לעשות את זה בצורה ספונטנית ולא מתוכננת.
אז הנה לכם שלוש תבניות פרינטביליות לתכנון זמן משפחתי, אבל זכרו: הן רק כלי, לא מטרה. המטרה היא ליצור חיים משפחתיים שמחים ומספקים, וזה משהו שרק אתם יכולים לעשות.
אז מה אתם אומרים? מוכנים לנסות? ואם יש לכם עוד רעיונות, שתפו אותם בתגובות! באמת מעניין אותי לשמוע מה עובד בשבילכם.
