היי, נעמה כאן. את יודעת מה הכי מצחיק עצוב? שאני, בתור מישהי שמתפרנסת מלייעץ לאנשים איך לנהל את הזמן שלהם, שכחתי היום את יום ההולדת של אמא שלי. כן, כן, הבנאדם שאוהב אותי הכי בעולם. איך זה קורה? אני לא יודעת, אבל זה קורה. וזה גרם לי לחשוב - האם יש בכלל אפליקציה שיכולה לעזור לנו, השכחנים הכרוניים, באמת?
אז יצאתי למסע. ניסיתי עשרות אפליקציות תזכורות. חלקן היו מסובכות מדי, חלקן משעממות מדי, ואף אחת מהן לא הצליחה לתפוס את הראש שלי באמת. הבנתי שאפליקציה טובה לשכחנים צריכה להיות משהו אחר. היא לא יכולה להיות רק רשימה של משימות. היא צריכה להיות חברה.
ההארה הראשונה: התזכורת היא לא הבעיה, הניתוק הוא הבעיה.
חשבתם פעם למה אנחנו שוכחים? זה לא רק עניין של זיכרון לקוי. זה עניין של ניתוק. ניתוק מהרגע, ניתוק מהרגשות, ניתוק מהמשמעות. כשאנחנו לא מחוברים למשהו, אנחנו שוכחים אותו. זה כמו לנסות לזכור חלום - אם לא התעוררת בתוך החלום, הוא מתפוגג.
אז מה עושים? איך יוצרים חיבור?
אפליקציה עם נשמה: הפיצ'רים שבאמת עוזרים
אחרי שחקרתי קצת על פסיכולוגיה של שכחה (כן, יש דבר כזה! תודה לאוניברסיטת הרווארד על המחקרים המעמיקים על חשיבות הקשר הרגשי לזיכרון), וניסיתי עוד כמה אפליקציות (שחלקן היו ממש כישלון, אבל לימדתי מהן המון), גיבשתי כמה עקרונות מנחים לאפליקציה שתעבוד:
- תזכורות ויזואליות: שכחו מטקסט יבש. אנחנו צריכים תמונות, סרטונים, ממים מצחיקים. משהו שיקפיץ לנו את המוח. אני גיליתי שאם אני מוסיפה תמונה של אמא שלי לתזכורת "לקנות מתנה לאמא", הסיכוי שאזכור עולה ב-80%! (סתם, המצאתי את המספר, אבל אתם מבינים את הרעיון).
- תזכורות קוליות: הקול שלנו הוא כלי חזק. במקום הקול הסינטטי והמעצבן של הטלפון, הקליטו הודעה קולית לעצמכם. תגידו "נעמה, אל תשכחי את הכביסה! אחרת לא יהיו לך גרביים נקיות מחר!". זה הרבה יותר אפקטיבי.
- הקשר רגשי: זו הנקודה הכי חשובה. אל תתייחסו לתזכורת כמטלה. תחשבו עליה כהזדמנות. הזדמנות לעשות משהו טוב לעצמכם או לאחרים. לדוגמה, במקום לכתוב "לשלם חשבונות", תכתבו "לדאוג לעתיד הכלכלי שלי ולמשפחה שלי". זה משנה את כל המשחק.
- משחקיות: תזכורות יכולות להיות כיפיות! הוסיפו נקודות, תגים, אתגרים. תתחרו עם עצמכם. תראו כמה פעמים הצלחתם לזכור דברים בזמן. זה הופך את זה למשחק ולא למטלה מעיקה. יש היום המון אפליקציות שמיישמות עקרונות של גיימיפיקציה, וזה עובד פלאים.
- גמישות: האפליקציה צריכה להתאים את עצמה אליכם, לא להיפך. תנו לה ללמוד את ההרגלים שלכם, את השעות שבהן אתם הכי פעילים, את סוגי המשימות שאתם שוכחים.
אבל רגע, מה עם הצד האפל?
אני יודעת מה אתם חושבים. "נעמה, את מגזימה. זו רק אפליקציה. היא לא יכולה לפתור את כל הבעיות שלי". ואתם צודקים. אפליקציה היא כלי, לא תרופת פלא.
הבעיה האמיתית היא לא השכחה עצמה, אלא מה שאנחנו עושים איתה. האם אנחנו מתביישים בעצמנו? האם אנחנו מאשימים את עצמנו? האם אנחנו נותנים לשכחה להגדיר אותנו?
ההארה השנייה: השכחה היא לא כישלון, היא חלק מהיותנו אנושיים.
אני מאמינה שהיכולת לסלוח לעצמנו על השכחה היא חשובה לא פחות מהיכולת לזכור. תזכרו את זה בפעם הבאה שתשכחו משהו.
אז איזו אפליקציה אני ממליצה? האמת, אני עדיין מחפשת את האחת המושלמת. אבל בינתיים, אני משתמשת בשילוב של Google Calendar (בגלל הויזואליות), Todoist (בגלל הגמישות) ואפליקציה קטנה וחמודה בשם "Habitica" שהופכת את כל החיים למשחק תפקידים (ממליצה בחום!).
אבל יותר מהכל, אני ממליצה על חמלה עצמית. תזכרו שאתם לא לבד. כולנו שוכחים לפעמים. וזה בסדר.
עכשיו, ספרו לי אתם - מה הטריק שלכם להתמודד עם שכחה? אשמח לשמוע!
