אוי, תגידו לי שגם אתן מרגישות ככה לפעמים. אני מסתכלת על גלריית התמונות שלי בטלפון, וזה נראה כמו ארכיון כאוטי של החיים שלי – רק בלי שום ארגון! תמונות של האוכל שאכלתי (למה?!), צילומי מסך של דברים שכבר שכחתי מקיומם, מיליון סלפיז (טוב, נו, לא נגזים), ועוד אינספור תמונות של הכלבה שלי, בלוּ. כן, גם אני נכנעתי לתופעה.
אבל די! נמאס לי לחפש תמונה ספציפית במשך נצח, רק כדי בסוף לוותר. נמאס לי לבזבז מקום אחסון יקר על דברים שאני בכלל לא צריכה. ונמאס לי מהמחשבה המטרידה שאני מאבדת רגעים יקרים כי הם פשוט קבורים בערימת פיקסלים חסרת סדר.
אז החלטתי לעשות עם זה משהו. והאמת? גיליתי כמה דברים מפתיעים בדרך. חשבתי שזה הולך להיות סיוט טכנולוגי, אבל בסוף זה היה יותר כמו טיפול פסיכולוגי קצר לגבי מערכת היחסים שלי עם הזיכרונות שלי. מי היה מאמין?
מה שאני הולכת לשתף אתכן היום זה לא רק רשימה של אפליקציות או טיפים לארגון תמונות. זה יותר כמו מסע קטן שאני עברתי – כולל הנפילות, הניצחונות הקטנים, ובעיקר התובנות שממש עזרו לי (ואני מקווה שיעזרו גם לכן).
קודם כל, בואו נשאל את השאלה הגדולה: למה בכלל חשוב לנו לארגן את התמונות?
אני יודעת, זה נשמע כמו משהו קצת… נודניקי. אבל באמת, תחשבו על זה רגע. התמונות שלנו הן לא רק אוסף של תמונות. הן הזיכרונות שלנו, הסיפורים שלנו, החיים שלנו. ואם הם מבולגנים ומפוזרים, זה קצת כמו שהחיים שלנו מבולגנים ומפוזרים.
אני לא פסיכולוגית (למרות שאני משחקת אחת כזאת לא רע ליד החברות שלי), אבל יש משהו משחרר בלעשות סדר בבלאגן הזה. זה קצת כמו לפנות מקום בראש לדברים חדשים. ומי יודע, אולי אפילו תגלו אוצרות קטנים ששכחתן מקיומם.
השלב הראשון: ניקוי רעלים (וגם קצת דמעות)
אוקיי, אז החלטתן ללכת על זה. מה עכשיו? השלב הראשון הוא הכי קשה – ניקוי. אני קוראת לזה "ניקוי רעלים", כי זה בדיוק מה שזה מרגיש. אתן הולכות לעבור על כל התמונות שלכן, אחת אחת, ולהחליט מה נשאר ומה הולך לפח.
אל תפחדו למחוק! ברצינות. אתן לא צריכות לשמור כל תמונה רק "למקרה ש…". אם התמונה לא מעוררת בכן שום רגש, אם היא מטושטשת, או אם אתן בכלל לא זוכרות למה צילמתן אותה – תמחקו אותה. אני יודעת שזה קשה, אבל תסמכו עליי, זה משחרר.
אני מצאתי שהכי קל לחלק את התמונות לקטגוריות:
- שומרים בלב: תמונות שחשובות לי ממש, תמונות שמזכירות לי רגעים מיוחדים, תמונות של אנשים שאני אוהבת.
- אולי: תמונות שאני לא בטוחה לגביהן. אני מעבירה אותן לתיקייה נפרדת וחוזרת אליהן אחרי כמה ימים כדי להחליט סופית.
- מחיקה: תמונות שאני לא צריכה יותר. ביי ביי!
אפליקציות וחברים: עוזרים קטנים שעושים את ההבדל הגדול
אחרי שעשיתן את הניקוי, הגיע הזמן להתחיל לארגן. כאן נכנסות לתמונה כל מיני אפליקציות שיכולות לעזור לכן. אני ניסיתי כמה וכמה, והנה כמה מהאהובות עליי:
- Google Photos: זו האפליקציה שאני משתמשת בה הכי הרבה. היא מגבה את התמונות שלי אוטומטית, היא מאפשרת לי ליצור אלבומים בקלות, והיא אפילו מזהה פנים של אנשים וחיות מחמד!
- Gemini Photos: אם אתן מחפשות אפליקציה שתעזור לכן למצוא תמונות כפולות או דומות, זו האפליקציה בשבילכן. היא חוסכת לי המון מקום אחסון!
- Slidebox: אפליקציה שמזכירה את הדרך שבה היינו מסדרים תמונות פיזיות – פשוט מחליקים ימינה כדי לשמור, ושמאלה כדי למחוק. נחמד ואינטואיטיבי.
אבל האמת היא, שאפליקציות הן רק כלי עזר. מה שבאמת חשוב זה להגדיר לעצמכן שיטה ולדבוק בה. אני, למשל, יצרתי לעצמי אלבומים לפי נושאים (טיולים, משפחה, חברים, בלוּ), ואני מקפידה להוסיף תמונות לאלבומים המתאימים באופן קבוע. אני אפילו עושה לעצמי תזכורת ביומן פעם בשבוע כדי לוודא שאני לא שוכחת.
הטוויסט המפתיע: ארגון תמונות ככלי להתמודדות עם חרדה (באמת!)
אז אחרי כל הדיבורים על אפליקציות וארגון, אתן בטח שואלות את עצמכן מה הקטע עם ה"טיפול הפסיכולוגי" שדיברתי עליו בהתחלה. אז הנה הסיפור: גיליתי שארגון התמונות שלי עוזר לי להתמודד עם חרדה. איך זה יכול להיות?
תחשבו על זה רגע: חרדה היא תחושה של חוסר שליטה. כשאתן מרגישות חרדות, אתן מרגישות שהחיים שלכן יוצאים מכלל שליטה. ומה יותר טוב מלעשות סדר בבלאגן כדי להרגיש קצת יותר בשליטה?
כשאני עוברת על התמונות שלי, אני נזכרת ברגעים טובים, אני נזכרת באנשים שאני אוהבת, ואני נזכרת שאני חזקה ויכולה להתמודד עם כל מה שהחיים מזמנים לי. זה קצת כמו לקחת הפסקה קצרה מהדאגות ולהתמקד בדברים הטובים. (מקור: מחקרים רבים מצביעים על הקשר בין מיינדפולנס והפחתת חרדה, וארגון תמונות יכול להיות סוג של פעילות מיינדפולנס).
אני יודעת, זה אולי נשמע קצת מופרך, אבל תנסו את זה. בפעם הבאה שאתן מרגישות חרדות, תפתחו את הגלריה שלכן ותתחילו לארגן. אני מבטיחה לכן שזה יעזור.
אבל רגע, לא הכל ורוד: המגבלות של הפתרונות האלה
אני לא רוצה לצייר תמונה מושלמת. האמת היא, שארגון תמונות זה תהליך מתמשך. זה לא משהו שעושים פעם אחת וזהו. זה משהו שצריך להשקיע בו זמן ומאמץ באופן קבוע.
וגם, האפליקציות האלה לא מושלמות. לפעמים הן עושות טעויות, לפעמים הן לא מזהות את הפנים של האנשים שאני רוצה, ולפעמים הן פשוט מעצבנות.
אבל למרות כל המגבלות האלה, אני עדיין חושבת שזה שווה את זה. כי בסופו של דבר, זה לא רק עניין של ארגון תמונות. זה עניין של ארגון הזיכרונות שלנו, הסיפורים שלנו, החיים שלנו. וזה משהו ששווה להשקיע בו.
אז מה הלאה? שאלה שאני שואלת את עצמי כל הזמן…
אני עדיין לא לגמרי מרוצה מהשיטה שלי. אני עדיין מחפשת דרכים לשפר אותה, לייעל אותה, להפוך אותה ליותר כיפית ופחות מעצבנת.
אני חושבת שאולי השלב הבא יהיה ליצור לעצמי ספר תמונות פיזי. אני אוהבת את הרעיון של להחזיק את הזיכרונות שלי בידיים, לדפדף בהם, להראות אותם לאנשים שאני אוהבת. זה משהו שהגלריה הדיגיטלית פשוט לא יכולה לתת.
אבל בינתיים, אני ממשיכה לארגן. ואני מזמינה גם אתכן להצטרף אליי למסע הזה. תספרו לי בתגובות איך אתן מארגנות את התמונות שלכן, מה עובד לכן ומה לא, ואיזה טיפים יש לכן בשבילי. יאללה, בואו נעשה סדר בבלאגן הזה ביחד!
