אני חייבת להתוודות – עד לא מזמן, ניהול הלו"ז המשפחתי היה סוג של קרב הישרדות. בין חוגים של הילדים, פגישות עבודה של שנינו, ארוחות שישי, ביקורים אצל ההורים ופתאום – יום הולדת שאף אחד לא זכר. פשוט כאוס. הייתי בטוחה שאנחנו המשפחה היחידה שמתנהלת ככה, עד שדיברתי עם חברה והבנתי שזו בעיה אוניברסלית. זה לא רק אנחנו, זה כולם!
האמת? ניסיתי הכל. לוחות שנה פיזיים (שנעלמו אחרי שבוע), קבוצות וואטסאפ (שפשוט יצרו עוד רעש), אפליקציות ניהול משימות (שנראו לי כמו סינית עתיקה). כלום לא עבד. הייתי מיואשת, הרגשתי שאני טובעת בים של תאריכים ומשימות.
ואז, בשיחה תמימה עם אחותי, היא זרקה משהו ששינה הכל: "נעמה, את חושבת יותר מדי. תפשטו את זה".
היא צודקת.
הבנתי שאני מחפשת פתרון מורכב לבעיה פשוטה יחסית: לתאם בין שני לוחות זמנים (שלי ושל בן זוגי), תוך התחשבות בצרכים של הילדים. אז התחלתי לחשוב מחוץ לקופסה. קראתי מחקרים על ניהול זמן אפקטיבי (כן, גם אני קצת גיקית), כמו המאמר הזה מ-Harvard Business Review על איך לייעל את תהליכי קבלת ההחלטות בזוגיות (1), אבל הבנתי שמה שבאמת צריך זה משהו אינטואיטיבי, משהו שפשוט עובד בשבילנו.
אז, מה הפתרון הקסם?
אני לא מבטיחה קסמים, אבל אני כן יכולה לספר לכם על מה שעבד בשבילנו: שילוב של שני כלים פשוטים – לוח שנה דיגיטלי משותף (השתמשנו בגוגל קלנדר, אבל כל אפליקציה דומה תעשה את העבודה) ומערכת תזכורות קוליות (האמת, פשוט השתמשנו באלקסה).
רגע, זה הכל?
כן, בגדול. אבל הכוונה היא לא רק הכלי עצמו, אלא הדרך שבה אנחנו משתמשים בו.
- הכניסו הכל ללוח השנה – הכל! פגישות עבודה, חוגים, ימי הולדת, תורים לרופא, אפילו דייט לילי. אם זה לא בלוח השנה, זה לא קיים. נקודה.
- השתמשו בצבעים שונים לכל אחד מבני המשפחה. זה עוזר לראות במבט חטוף מי עושה מה ומתי.
- הגדירו תזכורות קוליות לכל אירוע חשוב. האלקסה מזכירה לנו הכל, גם דברים ששכחנו בכלל שקיימים.
- תקדישו 10 דקות בכל יום ראשון לעבור על השבוע הקרוב. תכננו ארוחות, בדקו הסעות, וודאו שאין התנגשויות. זה נשמע מייגע, אבל זה חוסך לנו שעות של ויכוחים ותיאומים במהלך השבוע.
- היו גמישים. החיים קורים, דברים משתנים ברגע האחרון. אל תיקחו את הכל יותר מדי ברצינות. הכי חשוב זה לשמור על חוש הומור.
אבל הנה משהו שאף אחד לא מדבר עליו – ניהול זמן משפחתי זה לא רק עניין טכני, זה גם עניין רגשי. אתם יודעים, יש את העניין הזה של "חלוקת נטל". למי יש יותר עומס בעבודה? מי יותר עייף? מי מרגיש ש"תמיד הוא עושה הכל"?
וזו הנקודה הקריטית. כי אם לא מטפלים ברגשות האלה, גם הלוח הכי משוכלל בעולם לא יעזור.
למדתי את זה על בשרי. היו תקופות שבהן הרגשתי שאני נושאת את כל העולם על הכתפיים. ואז, במקום לדבר על זה, פשוט שתקתי והמשכתי לעבוד. עד שנשברתי.
אז מה עושים?
לדעתי, הדבר הכי חשוב זה פשוט לדבר. לשבת אחד עם השני, להקשיב, להבין, ולמצוא פתרונות ביחד. אני יודעת שזה נשמע קלישאתי, אבל זה עובד. אולי אפילו שווה לקחת השראה מהמאמר הזה ב-Psychology Today על איך תקשורת בריאה משפרת את איכות החיים (2).
מה שאני רוצה שתזכרו זה שאין פתרון אחד שמתאים לכולם. כל משפחה היא שונה, ומה שעובד בשביל משפחה אחת לא בהכרח יעבוד בשביל משפחה אחרת.
אבל אני כן מאמינה שעם קצת מחשבה, קצת ניסוי וטעייה, והרבה אהבה, כל אחד יכול למצוא את הדרך שלו לנהל את הלו"ז המשפחתי בצורה שתהיה גם אפקטיבית וגם מהנה.
וזה, לדעתי, שווה הכל.
אז מה איתכם? איך אתם מתמודדים עם הכאוס המשפחתי? אני אשמח לשמוע את הטיפים שלכם!
מקורות:
(1) Gino, F., & Staats, B. R. (2015). Decisions that make or break a family business. Harvard Business Review.
(2) Young, S. (2023). The power of communication. Psychology Today.
