אני חייבת להודות, יש משהו קצת מביך בלספר את זה, אבל במשך שנים, הבית שלי היה בית קברות לצמחים. לא סתם בית קברות, כן? בית קברות מפואר, עם עציצים מעוצבים ושמות לטיניים יומרניים. קניתי אותם באהבה, הבטחתי לטפל, ואז... שכחתי.
זה מתחיל בתמימות, נכון? השקייה פה ושם, קצת דישון כשזוכרים. אבל החיים קורים, העבודה משתלטת, ופתאום, הו לא, העציץ המסכן הזה נראה כמו סמרטוט ירוק-חום מיובש.
אז מה עושים? קונים חדש! מעמידים פנים שהכל בסדר, וחוזר חלילה.
עד ששאלתי את עצמי שאלה פשוטה: למה זה כל כך קשה? למה אני מצליחה לזכור פגישות, ימי הולדת, ואפילו את שם הכלב של השכנה, אבל לא להשקות את הפיקוס שלי?
התשובה, כמו תמיד, הייתה מורכבת יותר ממה שחשבתי. זה לא רק עניין של שכחה. זה עניין של ניתוק. ניתוק מהטבע, ניתוק מהמחזוריות, ניתוק מהצרכים של היצור החי הזה שסומך עליי.
ואז זה היכה בי – אני צריכה לדבר עם הצמחים שלי. לא, לא באמת לדבר (למרות שלפעמים זה עוזר, אל תשפטו אותי). אני צריכה להבין אותם.
הבנתם את הבעיה? כי אני לגמרי לא הבנתי.
זה לא היה חוסר ידע, זה היה חוסר חיבור. אז התחלתי לחפש כלי שיגשר על הפער הזה, שיחזיר אותי להיות קשובה.
אז מה עושים? מכינים כלי קטן עם נייר ועיפרון.
כן כן… הכי פשוט שיש. פשוט טבלה. פשוטה, לא דיגיטלית, וזמינה בדיוק כשאני צריכה אותה. תאמינו לי שניסיתי אפליקציות! המון! (Gardroid, Planta, Vera). תמיד משהו לא הסתדר, לא הרגשתי שמשהו השתנה.
שמעתי פעם הרצאה של פרופסור יואל גת על חשיבות הרישום הידני (גת, 2015). הוא הסביר שהכתיבה ביד מערבת אזורים אחרים במוח, מחברת אותנו חזק יותר לחומר. האמת? הוא שכנע אותי.
הטבלה האישית שלי:
- שם הצמח
- מיקום בבית
- תדירות השקיה (משוערת)
- דישון (מתי ואיזה)
- הערות (למשל, "העלים נראים קצת נבולים", "צריך להעביר לעציץ גדול יותר")
אבל זה לא רק לרשום, זה גם להתבונן.
הנה משהו שלמדתי על בשרי: צמחים משנים את הצרכים שלהם! מה שעבד בחורף, לא בהכרח יעבוד בקיץ.
ואז, תוך כדי מעקב, גיליתי עוד משהו: זה לא רק הצמחים שהשתנו. גם אני השתניתי.
המעקב הזה הפך לסוג של מדיטציה. רגע של שקט, של התבוננות, של חיבור. הבנתי שאני לא רק מטפלת בצמחים, הם גם מטפלים בי.
הנה עוד פנינה של חוכמה, הפעם מד"ר משגב רוזנבלט, חוקרת בתחום הפסיכולוגיה הסביבתית (רוזנבלט, 2019): "קשר לטבע הוא לא רק עניין של אסתטיקה. הוא משפיע על הבריאות הנפשית, על תחושת המשמעות, על החוסן שלנו".
זה נשמע קצת מליצי, אני יודעת, אבל תחשבו על זה: כשאתם משקיעים בצמח, אתם משקיעים בעצמכם. כשאתם רואים אותו גדל, אתם רואים גם את עצמכם גדלים.
אז נכון, הטבלה שלי לא מושלמת. לפעמים אני עדיין שוכחת להשקות. אבל עכשיו, כשאני רואה עלה נבול, אני לא מרגישה אשמה. אני מרגישה הזדמנות. הזדמנות ללמוד, להקשיב, להתחבר.
ואולי, רק אולי, בזכות הכלי הפשוט הזה, הבית שלי יהפוך סוף סוף לג'ונגל פורח, ולא לבית קברות מעוצב.
אבל יותר חשוב מזה - מה אתכם?
אני יודעת, החיים עמוסים, יש מיליון דברים על הראש. אבל תחשבו רגע: איזה צמח אחד הייתם רוצים להציל? איזה רגע של שקט הייתם רוצים לגנוב לעצמכם?
תנסו את זה. באמת. תכינו טבלה. תתחילו להתבונן.
ואחר כך, ספרו לי איך היה. אני באמת רוצה לדעת.
מקורות:
גת, י. (2015). המוח המאושר: מדריך מעשי לאושר*. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר.
רוזנבלט, מ. (2019). פסיכולוגיה סביבתית: האדם והסביבה*. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
