היי יקירה,
תגידי, קרה לך פעם שהסתכלת במראה ולא ממש זיהית את עצמך? לא חיצונית, אלא מבפנים. כמו איזה הד רחוק של מי שהיית, לפני שנבלעת בתוך מערבולת של "אנחנו"? אני יודעת, זה מבאס. ואפשר לצאת מזה.
אני זוכרת תקופה כזאת. הייתי צעירה, מאוהבת עד מעל הראש, ורציתי רק לרצות. הייתי בטוחה שזה מה שאוהבים אמיתית עושים, נכון? טעות. ענקית. התחלתי לוותר על דברים קטנים – הסדרה שאני אוהבת, הפגישה עם החברות, אפילו על הדרך שבה אני מכינה את הקפה שלי בבוקר (כן, זה הגיע לרמות האלה!).
לאט לאט, בלי לשים לב, בניתי לי כלוב זהב. יפה מבחוץ, אבל צר לי מדי בפנים.
מה למדתי? שהמפתח לקשר בריא, לאהבה אמיתית, מתחיל קודם כל באהבה עצמית. וזה אומר – לתת לעצמך מקום.
אבל איך עושים את זה, לעזאזל?
למה אנחנו בכלל מאבדות את עצמנו? (ולמה זה קורה לי?)
לפני שאנחנו צוללות לפתרונות, בואי נבין משהו חשוב. זה לא סתם "חוסר ביטחון" או "רצון לרצות". לפעמים זה טבוע עמוק יותר, מתוך דפוסים שספגנו מהבית, מהחברה, מהרומנטיקה המוגזמת של הסרטים.
קחי לדוגמה את מחקרים שמראים שנשים עדיין נוטות יותר לקחת על עצמן תפקידים מטפלים ומוותרות על הצרכים שלהן בקשר (מקור: מחקרים בפסיכולוגיה חברתית על תפקידי מגדר במערכות יחסים). זה לא אומר שאנחנו חלשות, זה אומר שאנחנו צריכות להיות מודעות לדפוס הזה ולבחור אחרת.
אבל זה לא תמיד מודע, נכון? אני זוכרת שהייתי משכנעת את עצמי שאני עושה את זה "בשבילו", כי "ככה הוא אוהב". איזה שטויות! בסוף, כעסתי גם עליו וגם על עצמי.
אז מה עושים? (הנה כמה תובנות ששינו לי את המשחק)
- הכירי את עצמך מחדש: תזכרי מה את אוהבת. מה גורם לך לצחוק, להתרגש, להרגיש חיה? לא מה הוא אוהב, לא מה "מקובל", אלא מה מדליק אותך.
אני יודעת, זה נשמע קלישאתי, אבל תחשבי על זה רגע. אם היית פוגשת את עצמך היום, היית מתחברת לעצמך? היית רוצה להיות חברה שלך? שאלה קשה, נכון?
- גבולות, גבולות, גבולות!: למדי להגיד "לא". זה לא אומר שאת לא אוהבת, זה אומר שאת מכבדת את עצמך.
אני יודעת שזה מפחיד. מה אם הוא יכעס? מה אם הוא יחשוב שאני לא מספיק אוהבת? אבל תזכרי – אם הוא לא מכבד את הגבולות שלך, הוא לא מכבד אותך. נקודה.
- תחביבים נפרדים, חיים נפרדים: תמצאי דברים שאת עושה רק בשבילך. חוג, ספורט, מפגש עם חברות, כל דבר שגורם לך להרגיש עצמאית ומסופקת.
לי זה היה ריקוד. תמיד אהבתי לרקוד, אבל ויתרתי על זה כשנכנסתי לקשר. כשחזרתי לרקוד, זה החזיר לי חלק עצום מעצמי.
- שיחות אמיתיות, לא ויכוחים: למדי לתקשר את הצרכים שלך בצורה ברורה ואסרטיבית, בלי האשמות ובלי דרמות.
זה אומר להגיד "אני צריכה זמן לעצמי הערב" במקום "אתה תמיד עושה מה שאתה רוצה". ההבדל עצום.
- קבלי את זה שזה תהליך: זה לא יקרה ביום אחד. יהיו נפילות, יהיו רגעים של ספק, אבל אל תוותרי. תזכירי לעצמך למה התחלת את המסע הזה – כדי להיות מאושרת, כדי להיות נאמנה לעצמך.
היו לי ימים שהרגשתי שאני חוזרת אחורה. שהכל לשווא. אבל אז הייתי מזכירה לעצמי – "נעמה, עשית דרך ארוכה. תמשיכי".
ומה אם זה לא מצליח? (האמת הכואבת)
לפעמים, למרות כל המאמצים, הקשר פשוט לא מתאים. זה כואב, אני יודעת. אבל לפעמים, לתת לעצמך מקום אומר גם לבחור בעצמך, גם אם זה אומר ללכת לבד.
אני יודעת, זה נשמע מפחיד. אבל תזכרי – את לא לבד. יש לך את עצמך. וזה הכוח הכי גדול שיש.
אני לא אגיד לך שזה קל. זה מסע, לפעמים מפותל ומייגע. אבל זה שווה את זה. כי בסוף, את מגלה את עצמך מחדש. את מגלה את הכוח שלך. את מגלה את האהבה האמיתית – האהבה לעצמך.
ואז, מתוך המקום הזה, את יכולה לבנות קשר בריא, מאוזן ומאושר. קשר שבו שניכם גדלים, פורחים ונותנים מקום אחד לשני.
אבל רגע, מה את חושבת? איפה את מרגישה תקועה? אני ממש רוצה לשמוע. שתפי אותי, אולי ביחד נמצא את הדרך.
