היי, נעמה כאן. תודי, כמה פעמים מצאת את עצמך תוהה איך זה קרה שהחברה הכי טובה שלך, זו שהיית מדברת איתה שעות על גבי שעות, הפכה לשם ברשימת אנשי הקשר שאת בקושי זוכרת מתי דיברת איתה לאחרונה? אני יודעת, גם לי זה קרה. יותר מפעם אחת.
פעם חשבתי שחברות אמיתית, כזו ששורדת את מבחן הזמן, פשוט קיימת. כמו אוויר לנשימה. אבל גיליתי שזה לא ממש ככה. חברות, בדיוק כמו זוגיות, דורשת השקעה, טיפוח, ובעיקר - מודעות.
ואני לא מדברת על לחפור אחת לשנייה בוואטסאפ כל יום (מי בכלל מספיקה?), אלא על חיבור אמיתי. על היכולת לראות את האדם שמולך, באמת לראות, מעבר לשגרה, למטלות, ללחצים של החיים.
אז איך עושים את זה? איך שומרים על הקשרים האלה בתוך הכאוס של אמצע החיים?
הנה מה שלמדתי, בדרך הקשה, בשילוב עם כמה תובנות של ד"ר דבורה טאנן, בלשנית שחקרה את הנושא לעומק:
- שיחות זהב – לא כמות, איכות: תאמינו או לא, מחקרים מראים (כמו זה שפורסם ב-"Journal of Social and Personal Relationships") שאיכות השיחה חשובה יותר מכמותה. אני לא מדברת על שיחות חולין על מזג האוויר, אלא על שיחות שבהן אנחנו באמת משתפות, חולקות רגשות, פחדים, תקוות. שיחות שגורמות לנו להרגיש מחוברות.
רגע של מחשבה:* מתי הייתה הפעם האחרונה שניהלת שיחה כזו?
- "אני רואה אותך" – ההקשבה כמתנה: אחת המתנות הכי גדולות שאנחנו יכולות לתת לחברה שלנו היא פשוט להקשיב. להקשיב באמת, בלי לשפוט, בלי לייעץ, בלי לחכות לתור שלנו לדבר. ד"ר טאנן מדברת על זה בספרה "You Just Don't Understand", ומסבירה איך הבדלי סגנונות תקשורת בין נשים וגברים יכולים להשפיע על היכולת שלנו להקשיב. אבל האמת היא, שגם בין נשים, לפעמים אנחנו פשוט לא מקשיבות.
זה מצחיק, נכון? אנחנו כל כך עסוקות בלספר את הסיפור שלנו, שאנחנו שוכחות לשמוע את הסיפור של השנייה.*
- סליחה היא שם המשחק: כולנו טועות, כולנו פוגעות, לפעמים בלי כוונה. אם אנחנו רוצות לשמור על הקשרים שלנו, אנחנו צריכות ללמוד לסלוח, לעצמנו ולאחרות. וזה אומר לשחרר כעסים, טינות, וציפיות לא מציאותיות.
הנה תובנה קטנה שהפתיעה אותי:* סליחה היא לא רק בשביל השנייה, היא גם בשבילנו. היא משחררת אותנו מכבלים רגשיים שמעכבים אותנו.
- זמן איכות מוגדר: כן, אני יודעת, זה נשמע קצת "מאולץ", אבל זה עובד. תמצאו זמן קבוע, אפילו קצר, שמוקדש רק לקשר הזה. זה יכול להיות קפה של בוקר פעם בשבוע, שיחת טלפון קצרה בדרך לעבודה, או אפילו סתם הודעה מצחיקה בוואטסאפ. העיקר שתהיה נוכחות.
לפני כמה שנים התחלתי ללכת עם חברה טובה לשיעור יוגה פעם בשבוע. זה לא רק עשה טוב לגוף, זה גם חיזק את הקשר שלנו. זה היה הזמן שלנו, בלי הפרעות.*
- אותנטיות מעל הכל: אל תנסי להיות מי שאת לא. אל תנסי להרשים. פשוט תהיי את. עם היתרונות והחסרונות שלך. עם השמחה והעצב שלך. עם הכישלונות וההצלחות שלך. החברות האמיתיות הן אלה שמקבלות אותנו כמו שאנחנו, בלי תנאים.
זוכרת את החברה ההיא שדיברתי עליה בהתחלה? זו ששכחתי מתי דיברתי איתה לאחרונה? אז התקשרתי אליה. סתם ככה. בלי סיבה מיוחדת. וזה היה כאילו לא עבר יום. צחקנו, סיפרנו, התרגשנו. והבנתי שחברות אמיתית לא נעלמת, היא פשוט מחכה לנו שנחזור אליה.*
אז מה עכשיו?
אני לא יודעת מה איתך, אבל אני מרגישה צורך להתקשר לחברה טובה. סתם לשאול מה שלומה. לאחל לה יום טוב. להזכיר לה שאני חושבת עליה.
אולי זה מה שאני הולכת לעשות עכשיו.
מה איתך? את מוזמנת לשתף בתגובות. איך את שומרת על הקשרים שלך? יש לך טיפים נוספים? אני סקרנית לשמוע!
