אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול: שעה שלוש לפנות בוקר, אני בוהה בתקרה, מוח מטרטר כאילו הוא מנסה לפתור את משוואת היקום, בזמן שהגוף שלי פשוט מסרב לשתף פעולה. איך לעזאזל מצליחים לישון בעולם הזה?! האמת? הרגשתי כמו רובוט שמנסה להטעין את עצמו בשקע שלא קיים.
תמיד הייתי "אשת לילה". אבל בשנים האחרונות, הלילות הפכו למשהו אחר. לא זמן יצירה ושקט, אלא מלחמת התשה מול המחשבות הטורדניות, הרעשים מבחוץ, והמסכים שמסרבים להרפות. חשבתי שאני פשוט צריכה "ללמוד טכניקות" – מדיטציה, נשימות, תה צמחים. ניסיתי הכל. חלק עבד קצת, אבל שום דבר לא באמת פתר את הבעיה מהשורש.
הבטחתי לעצמי שאמצא דרך. לא רק לישון יותר, אלא לישון טוב יותר. לישון מתוך רוגע אמיתי, ולא מתוך תשישות מוחלטת. הבטחה שאני שמחה לחלוק איתך היום, כי המסע הזה לימד אותי הרבה יותר ממה שציפיתי.
הנה מה שלמדתי - ולמה גיליתי שטכניקות הן רק חלק קטן מהפאזל הגדול. וכן, יהיו כאן גם כמה הפתעות.
האם הבעיה היא בכלל השינה? (רמז: לא תמיד)
כמה פעמים שמעתם את המילה "היגיינת שינה"? בטח מיליון. אבל מה זה אומר בפועל? בשבילי זה התחיל מלהבין שהשינה שלי היא רק סימפטום. מחקרים מראים (אפשר לציין כאן מחקר בנושא קשר בין סטרס לשינה), שהרבה פעמים חוסר שינה הוא תוצאה של מתח כרוני, חרדה או אפילו תזונה לא מאוזנת. האם ניסיתם אי פעם להבין מה באמת מפריע לכם לישון?
האמת היא שבתקופה הכי קשה שלי, לא היה לי מושג. הייתי עסוקה בלתקן את ה"בעיה", במקום לחקור את השורש שלה.
נקודת מפנה: הבנתי שהשינה שלי היא כמו גינה. אם האדמה לא פורייה, גם השתילים הכי טובים לא יצמחו.
"היגיינת שינה" בעיניים חדשות: לא רק מה לא לעשות
כולם יודעים: לא מסכים לפני השינה, לא קפה אחרי הצהריים, חדר חשוך וקריר. נכון. אבל זה רק הבסיס. אני גיליתי שמה שקורה במהלך היום משפיע לא פחות על איכות השינה.
למשל, התחלתי לשים לב לכמה אני נמצאת בישיבה במהלך היום. מסתבר שישיבה ממושכת משפיעה על רמות האנרגיה ועל המקצבים הביולוגיים שלנו. (אפשר לציין כאן מחקר על ישיבה ממושכת והשפעתה על שינה). אז התחלתי לקום כל שעה, לעשות מתיחות קלות, ללכת קצת. ההבדל היה מדהים. פתאום הגוף שלי היה עייף בצורה בריאה יותר, ולא מותש ומתוח.
אבל השינוי הכי משמעותי הגיע ממקור לא צפוי: פנג שואי. כן, אני יודעת, זה נשמע קצת הזוי. אבל אחרי שקראתי על איך סדר וארגון בבית משפיעים על תחושת הרוגע והשלווה, החלטתי לנסות. פיניתי את חדר השינה מחפצים מיותרים, סידרתי את הארון, אפילו החלפתי את צבע המצעים לצבעים רגועים יותר. זה אולי נשמע קטנוני, אבל האווירה בחדר השתנתה לחלוטין. פתאום זה הפך למקום שבאמת רציתי להיות בו.
כשה"מומחים" טועים (ואני איתם)
אני מודה, בשלב מסוים הייתי קצת אובססיבית. קראתי כל ספר, כל מאמר, כל מחקר על שינה. ניסיתי כל טכניקה, כל תוסף, כל שיטה. והתוצאה? יותר חרדה, יותר תסכול, ויותר חוסר שינה.
רגע של כנות: לפעמים, הניסיון שלנו "לשפר" את השינה שלנו רק מחמיר את הבעיה.
הבנתי שהמפתח הוא לא למצוא את ה"פתרון הקסם", אלא ללמוד להקשיב לגוף שלי. להבין מה באמת עובד בשבילי, ולא רק מה "אמור" לעבוד לפי הספרים.
אחד הדברים שהכי עזרו לי היה פשוט לתת לעצמי רשות לא לישון. כן, שמעתם נכון. במקום להילחם בנדודי השינה, התחלתי לקבל אותם. אם אני לא מצליחה להירדם, אני קמה, עושה משהו מרגיע (קוראת ספר, כותבת יומן), וחוזרת למיטה רק כשאני מרגישה עייפה באמת. זה הפחית את הלחץ, ופלא ופלא, גם את הנדודי השינה.
השינה שלי כמראה: מה השינה שלך מספרת עליך?
היום, השינה שלי היא כבר לא אויב, אלא ידידה. היא מראה שמראה לי מה קורה אצלי בפנים. אם אני לא ישנה טוב, אני יודעת שמשהו לא בסדר – שאני לחוצה מדי, שאני לא מקדישה מספיק זמן לעצמי, שאני לא אוכלת טוב. והכי חשוב, אני יודעת שאני יכולה לעשות משהו בנידון.
ומה איתך? האם אי פעם חשבת על השינה שלך כעל מראה? מה היא מספרת לך על החיים שלך? אולי הגיע הזמן להקשיב.
זה מסע אישי, אני יודעת. אין פתרונות קסם, אין תשובות חד משמעיות. אבל יש הקשבה, יש סבלנות, ויש את היכולת שלנו ללמוד ולגדול. ואולי, רק אולי, זה כל מה שאנחנו צריכים כדי לישון קצת יותר טוב, ולחיות קצת יותר בשלווה.
אני עדיין לומדת, עדיין מנסה, עדיין לפעמים לא מצליחה לישון. אבל אני כבר לא לבד במאבק הזה. ואת? מה עוזר לך להירדם בלילה? אני ממש רוצה לשמוע.
