היי, את יודעת מה? גם אני נאבקתי בזה. ממש נאבקתי. הרגשתי כמו שרת בבית מלון ענק, עם אינספור אורחים צועקים "עזרה!" בו זמנית. כל "אורח" היה הזדמנות, פרויקט, או סתם בקשה שנראתה דחופה. ואני? רצתי בין כולם, מנסה לרצות את כולם, עד שהתרסקתי על הספה בסוף היום, מותשת לחלוטין ושואלת את עצמי: "מה לעזאזל הספקתי היום באמת?"
מכירה את ההרגשה הזו?
האמת, הייתי בטוחה שאני פשוט צריכה להיות יותר "יעילה". קראתי ספרים על ניהול זמן, יישמתי טכניקות כמו פומודורו (שהלחיץ אותי יותר משהועיל), וניסיתי כל אפליקציה אפשרית. אבל משהו לא הסתדר. הרגשתי שאני נלחמת בעצמי.
ואז הבנתי – הבעיה היא לא ב"איך" אני מנהלת את הזמן, אלא ב"למה" אני מסכימה לכל כך הרבה דברים מלכתחילה. הבעיה היא בקושי להגיד "לא".
אז, איך אומרים "לא" בלי להרגיש אשמים? בלי להרוס יחסים? ובלי להשאיר את עצמנו ריקים מאנרגיה?
ה"לא" הוא לא מילה גסה – הוא כלי להגנה עצמית
אני יודעת, זה קל להגיד. אבל חשבי על זה רגע: כל פעם שאת אומרת "כן" למשהו שלא באמת חשוב לך, את אומרת "לא" לעצמך. את אומרת "לא" לזמן עם המשפחה, לתחביבים שלך, או סתם לרגע של שקט לנשום.
לדוגמה, קחי את המחקר הזה מ-Harvard Business Review (כן, קצת מקור מקצועי, חייבים מדי פעם 😉) שמראה שנשים נוטות יותר מגברים לקחת על עצמן מטלות "לא מתוגמלות" במקום העבודה. זה אומר שאנחנו מבזבזות את הזמן שלנו על דברים שלא מקדמים אותנו, רק כדי לרצות אחרים. נשמע מוכר?
השאלה היא, איך משנים את זה?
התחילי מבפנים – זה בסדר לתעדף את עצמך
הצעד הראשון הוא להבין למה כל כך קשה לך להגיד "לא". האם זה בגלל שאת חוששת לפגוע באחרים? האם את מרגישה אשמה אם את לא עוזרת? או שאולי את פשוט מפחדת לפספס הזדמנות?
אני, למשל, גיליתי שפחדתי שאם אני אסרב, יחשבו שאני לא מוכשרת או לא מספיק מסורה. טיפשי, אני יודעת, אבל זו הייתה האמת.
אז מה עושים עם זה? מתחילים לשנות את הנרטיב הפנימי. מתחילים להזכיר לעצמנו שאנחנו ראויות לזמן ולמרחב שלנו. שאנחנו לא חייבות לרצות את כולם כל הזמן.
פסקת מחשבה באמצע הדרך: האם אי פעם חשבת על "לא" כעל מעשה של חמלה – כלפי עצמך?
ה"לא" המנומס – אומנות התקשורת האסרטיבית
אוקיי, אז החלטנו שאנחנו רוצות להגיד "לא" יותר. אבל איך עושים את זה בצורה שלא תהרוס יחסים?
הנה כמה טיפים שלמדתי בדרך הקשה:
- היי ישירה, אבל אדיבה: אל תתנצלי יותר מדי. משהו כמו "אני מאוד מעריכה את הפנייה, אבל אני לא פנויה כרגע לקחת על עצמי משהו נוסף" יעבוד מצוין.
- הציעי פתרון חלופי: אם את לא יכולה לעזור, נסי להפנות את הפונה למישהו אחר שיוכל. זה מראה שאכפת לך, גם אם את לא יכולה לקחת על עצמך את המשימה.
הגדירי גבולות ברורים: אל תגידי "אני אראה מה אני יכולה לעשות". זה משאיר פתח לאנשים להמשיך ללחוץ. תהיי ברורה לגבי מה את כן* מוכנה לעשות, ומה לא.
- תזכרי – זה בסדר להגיד "אני צריכה לחשוב על זה": אל תרגישי שאת צריכה לענות מיד. קחי קצת זמן לעבד את הבקשה, ולראות אם היא באמת מתאימה לך.
אבל הנה משהו שמגניב לדעת: מחקר שקראתי ב"Psychology Today" (כן, עוד מקור מפתיע!) מראה שאנשים מעריכים יותר כנות ואסרטיביות מאשר נחמדות כנועה. זה אומר שאם תגידי "לא" בצורה מכבדת, רוב הסיכויים שאנשים יבינו ויעריכו את זה.
הטעות שלי – ואיך למדת ממנה
פעם אחת, התנדבתי לעזור לחברה טובה בארגון אירוע גדול, למרות שהייתי עמוסה עד מעל לראש. חשבתי שאם אסרב, היא תיפגע. אבל מה שקרה בפועל היה שהייתי כל כך לחוצה וחסרת סבלנות, שבסופו של דבר רק הפרעתי לה יותר משהועלתי. היא הרגישה את זה, כמובן, והיחסים שלנו התערערו.
הבנתי ש"לא" כנה היה עדיף על "כן" חצי אפוי.
ה"לא" כהשקעה – ברווחה הנפשית שלך
בסופו של דבר, ללמוד להגיד "לא" זה לא רק עניין של ניהול זמן. זה עניין של דאגה לעצמך. זה עניין של להכיר בערך שלך, ולהגן על הזמן והאנרגיה שלך.
תחשבי על זה ככה: את הסוללה של עצמך. אם את כל הזמן נותנת אנרגיה לאחרים, מתי את מטעינה את עצמך?
אז, בפעם הבאה שמישהו מבקש ממך משהו, קחי רגע לעצור ולשאול את עצמך: האם זה באמת חשוב לי? האם זה משרת את המטרות שלי? או שאני פשוט מנסה לרצות מישהו אחר?
ואם התשובה היא "לא", תזכרי – זה בסדר להגיד "לא". זה לא הופך אותך לאדם רע. זה הופך אותך לאדם שמכבד את עצמו.
אני יודעת שזה תהליך, ושלפעמים זה מפחיד. אבל אני מבטיחה לך – ברגע שתתחילי להגיד "לא" לדברים שלא חשובים לך, תגלי פתאום שיש לך הרבה יותר זמן ואנרגיה לדברים שכן חשובים לך.
וזה שווה את זה, נכון?
אגב, סתם מחשבה – מה הדבר הראשון שאת מתכוונת להגיד לו "לא" השבוע? ספרי לי בתגובות! בא לי לשמוע 😊
