האמת? פעם הייתי אלופה ב"כן". כן לכל בקשה, לכל פרויקט, לכל מפגש. חשבתי שזה מה שמצופה ממני, שזו הדרך להיות "טובה". ואז? התרסקתי. פשוטו כמשמעו. מצאתי את עצמי על סף תשישות מוחלטת, תוהה מה לעזאזל קרה לי.
אז איך אומרים "לא" לכל המתחרים על הזמן שלנו? זו שאלה שמטרידה רבים מאיתנו, נכון? לא רק בהיבט המקצועי, אלא גם האישי. הרי מי לא חווה את הלחץ הזה לרצות את כולם, להיות שם בשביל כולם, על חשבון עצמנו?
האמת המפתיעה: "לא" הוא מתנה.
כן, כן, אני יודעת מה אתן חושבות. "נעמה, נו באמת, קל להגיד". אבל תקשיבו לי רגע. "לא" הוא לא רק מילה שלילית, היא כלי רב עוצמה. היא מאפשרת לנו להגן על האנרגיה שלנו, על הזמן שלנו, על ה שפיות שלנו.
פרופ' ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, מדברת על כך שהיכולת להציב גבולות ברורים היא המפתח לחיים שלמים. "אנשים שמרחמים על עצמם מציבים גבולות", היא אומרת. תחשבו על זה רגע. לא מדובר באגואיזם, אלא בדאגה בסיסית לעצמנו.
אבל איך עושים את זה בפועל? איך הופכים את ה"לא" למשהו אותנטי, בלי להרגיש שאנחנו פוגעות או מזניחות?
הצעד הראשון: להבין מה באמת חשוב לנו.
הקשיבו, אני לא מדברת על מה שאחרים חושבים שחשוב, או על מה שהחברה מכתיבה לנו. אני מדברת על הדברים שממלאים אותנו באנרגיה, שגורמים לנו להרגיש חיות, שהופכים את הבוקר למשהו שאנחנו מצפות לו.
(רגע של כנות: לקח לי שנים להבין את זה. שנים של הסתובבות במעגלים, של ניסיון לרצות אחרים על חשבון עצמי.)
עכשיו, קחו דף ועט, או פתחו אפליקציה בטלפון, ותשאלו את עצמכן את השאלה הזו: מה באמת חשוב לי? תכתבו בלי לצנזר, בלי לפחד. זה הזמן להיות הכי אמיתיות עם עצמכן.
הטריק הקטן שעושה את כל ההבדל: "לא" עם חמלה.
אוקיי, הבנו מה חשוב. עכשיו מגיע החלק המאתגר: להגיד "לא". אבל הנה משהו שלמדתי: אפשר להגיד "לא" בצורה חומלת, אמפתית, בלי לפגוע.
למשל, במקום להגיד "אני לא יכולה לעזור לך עם הפרויקט הזה", אפשר להגיד "היי, אני מאוד רוצה לעזור, אבל כרגע אני עמוסה בפרויקטים אחרים. מה דעתך שאחבר אותך למישהו שיכול לעזור לך?".
(תובנה קטנה: כשעוזרים למישהו למצוא פתרון חלופי, ה"לא" שלנו הופך למשהו קצת פחות מפחיד, נכון?)
למה זה עובד? כי אנחנו מראות שאנחנו מתחשבות, שאנחנו לא מזלזלות בבקשה, אלא פשוט לא יכולות לעזור כרגע.
אבל רגע, מה אם זה מרגיש לי כמו שקר?
שאלה מצוינת! תראו, לפעמים אנחנו באמת רוצות לעזור, אבל פשוט אין לנו את המשאבים. במקרים כאלה, האותנטיות היא המפתח. אפשר להגיד משהו כמו "הלוואי שיכולתי לעזור לך עם זה, אבל האמת היא שאני מרגישה מרוקנת אנרגטית לאחרונה ואני צריכה לשמור על עצמי. אני מקווה שתביני."
(כן, זו פגיעות. כן, זה מפחיד. אבל תאמינו לי, זה משחרר.)
ד"ר כריסטין נף, חוקרת חמלה עצמית, מדברת על כך שהיכולת להיות חומלים כלפי עצמנו היא המפתח ליכולת להיות חומלים כלפי אחרים. אם אנחנו לא יודעות לרחם על עצמנו, איך נוכל לרחם על אחרים?
ומה לגבי הפחד לפספס הזדמנויות?
אה, הפחד הזה מוכר לי היטב! הפחד שאם נאמר "לא", נפסיד משהו גדול. אבל הנה משהו שלמדתי על בשרי: לפעמים, ה"לא" שלנו פותח לנו דלתות להזדמנויות הרבה יותר טובות.
(סיפור אישי קצר: פעם סירבתי להשתתף בכנס גדול בתחום שלי, כי הרגשתי שאני צריכה זמן לעצמי. להפתעתי, כמה שבועות אחרי זה קיבלתי הצעה להרצות בכנס אחר, קטן יותר, אבל הרבה יותר משמעותי מבחינתי. מסתבר שהייתי צריכה לפנות מקום.)
אז איך משלבים את כל זה בחיים שלנו?
- התחילו בקטן: אל תנסו לשנות את הכל בבת אחת. בחרו בקשה אחת בשבוע שאתן בדרך כלל מסכימות לה, ותנסו להגיד "לא" בצורה חומלת.
- תרגלו: כן, כן, זה נשמע קצת מוזר, אבל תרגול עוזר! תעמדו מול המראה ותגידו "לא" בקול רם. תנסו לשנות את הטון, את שפת הגוף. תראו מה מרגיש לכם הכי אותנטי.
- תזכרו את ה"למה" שלכן: למה אתן עושות את זה? מה אתן מנסות להשיג? תזכירו לעצמכן את המטרות שלכן, את הערכים שלכן. זה יעזור לכן להתגבר על הפחד והאשמה.
שאלה לסיום: מה הדבר הראשון שתגידו לו "לא" השבוע, כדי לפנות לעצמכן קצת יותר זמן ואנרגיה? אני באמת סקרנית לשמוע!
