היי, נעמה כאן. ישבתי פעם בפגישה, מוקפת פרצופים מחייכים ורעיונות נוצצים, וכולם אמרו "כן!" לרעיון שאני ידעתי, עמוק בפנים, שהוא טעות. הרגשתי כמו דג נגד הזרם, קול קטן שאף אחד לא שומע. פחדתי. פחדתי שאם אגיד "לא", יחשבו שאני שלילית, לא יצירתית, או סתם תקועה. אבל אז נזכרתי במשהו שקראתי פעם אצל ברנה בראון: "אומץ מתחיל בהופעה והרשאה לעצמך להיראות". וזה בדיוק מה שעשיתי.
להגיד "לא" זו לא תמיד קלות. בטח שלא כשהסביבה מצפה מאיתנו להסכים. זה מערבב בתוכו רצון לרצות, פחד מבדידות, ואפילו קצת חוסר ביטחון ביכולת השיפוט שלנו. אבל מה אם "לא" זו לא התנגדות, אלא דווקא דרך חכמה יותר להגיע ל"כן" האמיתי שלנו?
למה כל כך קשה לנו להגיד "לא"?
יש משהו ממכר ב"כן". זה מרגיש כמו כניסה למועדון, כמו קבלה. כשאנחנו מסכימים, אנחנו מרגישים שייכים, אהובים. אבל לפעמים, ה"כן" הזה בא על חשבון ה"כן" החשוב באמת – ה"כן" לעצמנו.
למשל, מחקר של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו מצא שאנשים שמתקשים להגיד "לא" נוטים יותר לחוות סטרס, שחיקה ואפילו דיכאון. הם פשוט עמוסים מדי, מתוחים מדי, ולא מקדישים זמן לעצמם.
איך יודעים שהגיע הזמן להגיד "לא"? זה שאלה מצוינת, נכון? אני למדתי להקשיב לגוף שלי. כשמבקשים ממני משהו ואני מרגישה מין כיווץ כזה בבטן, או שהמחשבות שלי מתחילות לרוץ כמו סרט מהיר, זה סימן בשבילי. זה כמו נורת אזהרה פנימית שאומרת: "היי, רגע, זה לא בשבילך".
"לא" זה לא מילה גסה – זה גבול
אני יודעת, קל להגיד, קשה לעשות. אבל תחשבו על זה: כל פעם שאנחנו אומרים "כן" למשהו שלא מתאים לנו, אנחנו אומרים "לא" למשהו אחר. אולי לזמן איכות עם המשפחה, אולי לפרויקט שאנחנו באמת רוצים לקדם, או סתם לרגע של שקט לנשמה.
"גבולות אינם הגבלה, אלא שחרור", כתבה אסתר פרל, פסיכולוגית ידועה. זה כל כך נכון! כשנציב גבולות ברורים, נשחרר את עצמנו מהעומס והלחץ, ונוכל להשקיע את האנרגיה שלנו בדברים שבאמת חשובים לנו.
איך אומרים "לא" בחמלה (לעצמנו ולאחרים)?
אז איך עושים את זה? איך אומרים "לא" בלי להרוס מערכות יחסים ובלי להרגיש אשמים?
- תזכרו למה אתם אומרים "לא": לפני שאתם עונים, עצרו רגע ותשאלו את עצמכם: "למה אני לא רוצה לעשות את זה?". אם התשובה קשורה לערכים שלכם, למטרות שלכם או לבריאות הנפשית שלכם, תזכרו את זה. זה יחזק אתכם ברגע האמת.
- תגידו "לא" בצורה ישירה ואדיבה: אל תתנצלו יותר מדי ואל תספרו סיפורים ארוכים. פשוט תגידו: "אני מעריך/ה את הפנייה, אבל אני לא יכול/ה לקחת על עצמי את זה כרגע".
- תציעו פתרון חלופי (אם אפשר): אם אתם רוצים לעזור, אבל לא יכולים לקחת על עצמכם את כל הפרויקט, תציעו עזרה חלקית, או הפניה לאדם אחר שיכול לעזור.
- תתאמנו! כן, זה נשמע מוזר, אבל תתחילו עם דברים קטנים. תגידו "לא" לבקשה לא הגיונית מחבר, או להצעה שלא מעניינת אתכם. ככל שתתאמנו יותר, יהיה לכם קל יותר.
אבל מה אם יכעסו עלי? שאלה טובה. לפעמים יכעסו, וזה בסדר. זה לא אומר שעשיתם משהו לא בסדר. זה אומר שהגבולות שלכם נתקלו בגבולות של מישהו אחר.
הפתעה: לפעמים ה"לא" הכי טוב הוא "כן" לעצמנו
אחרי שנים של ניסיון (וטעויות!), הבנתי שה"לא" הכי משמעותי הוא ה"לא" שאנחנו אומרים לעצמנו. ה"לא" לביקורת הפנימית, ה"לא" לפרפקציוניזם, ה"לא" לפחד. כשאנחנו לומדים להגיד "לא" לכל הדברים האלה, אנחנו פותחים את הדלת ל"כן" אמיתי – לחיים מלאים יותר, מאושרים יותר, ואותנטיים יותר.
אז מה אתם אומרים? מוכנים לנסות?
אני משאירה אתכם עם שאלה אחת למחשבה: מה הדבר האחד שאתם צריכים להגיד לו "לא" היום, כדי לפנות מקום ל"כן" שלכם? שתפו אותי בתגובות!
