אוקיי, בואו נדבר תכלס. כמה פעמים מצאתן את עצמכן עומדות מול המקרר, שוכחות בשביל מה בכלל הגעתן לשם? או גרוע מזה – יושבות בפגישה חשובה, והמוח פשוט... ריק? אני יודעת, קורה לי כל הזמן!
תקשיבו, אני נעמה, ואני מכורה ללמידה. אני קוראת כל דבר שאני יכולה לשים עליו יד, מקשיבה לפודקאסטים בלי סוף, וכן, גם נרשמת לקורסים דיגיטליים באמצע הלילה. אבל האמת? רוב הזמן הרגשתי שאני פשוט דוחפת מידע לתוך כלי קיבול שמלא עד אפס מקום. הכל שם, איפשהו, אבל איך לעזאזל אני שולפת את זה כשצריך?
פעם חשבתי שיש לי בעיה בזיכרון. התביישתי לספר, אבל הרגשתי שאני פשוט לא מספיק חכמה. עד שיום אחד, אחרי ששכחתי יום הולדת של חברה טובה (סליחה, דנה!), החלטתי לעשות עם זה משהו.
הבטחתי לעצמי שאגלה איך המוח שלנו באמת עובד, ואיך אפשר לעזור לו לזכור יותר טוב – בלי לנסות לדחוס עוד מידע. אני הולכת לחלוק איתכן את מה שלמדתי, כולל כל הטעויות המביכות שעשיתי בדרך. כן, גם על הפעם שניסיתי ללמוד 100 מילים חדשות ביום ופשוט התמוטטתי מעייפות. (הייתי צריכה להקשיב ליועצת הלימודים שלי, היא צדקה!)
אז מה יהיה לנו כאן? נדבר על שיטות זיכרון – אבל לא סתם רשימה משעממת. ננסה להבין למה הן עובדות, ואיך להתאים אותן לחיים האמיתיים שלנו. נגלה מה באמת עובד, מה לא, ואיך להפסיק להרגיש כאילו המוח שלנו עומד להתפוצץ.
מקורות מפתיעים? לחלוטין!
אני אוהבת לשלב הכל. שיטות שאני שואבת מספרי זיכרון קלאסיים כמו "Use Your Head" של טוני בוזאן, מחקרים פורצי דרך על נוירופלסטיות (היכולת המדהימה של המוח שלנו להשתנות!), אבל גם... טריקים של קוסמים! כן, קראתם נכון. קוסמים הם אלופים בזיכרון, ורוב השיטות שלהם מבוססות על עקרונות פסיכולוגיים מוכחים.
זה הרגע שבו אתן שואלות את עצמכן: מה לקוסמים ולזיכרון?!
אז הנה התובנה המפתיעה הראשונה: זיכרון טוב הוא לא רק עניין של יכולת מנטלית, אלא גם של טכניקה, ארגון, ו... קצת יצירתיות.
השיטה הארמון: יותר מסתם בית מפואר בראש שלנו
אחת השיטות הכי מפורסמות היא "שיטת הארמון" או "שיטת המקומות". הרעיון הוא ליצור לעצמנו ארמון דמיוני (או להשתמש במקום מוכר כמו הבית שלנו), ולמקם בו פריטים שקשורים למה שאנחנו רוצות לזכור. לדוגמה, אם אני צריכה לזכור רשימת קניות: חלב, לחם, ביצים – אני יכולה לדמיין פרה ענקית שיושבת על הספה בסלון, כיכר לחם ענקית משמשת כשולחן, וביצים מתגלגלות במדרגות. מטופש? אולי. אבל זה עובד!
אבל רגע, למה זה עובד? כי המוח שלנו אוהב סיפורים, דימויים, ואסוציאציות משעשעות. הרבה יותר קל לזכור תמונה מופרכת מאשר סתם מילים ברשימה. וזה מוביל אותי לנקודה הבאה...
למה שיטות זיכרון קונבנציונליות נכשלות (בדרך כלל)
כמה פעמים ניסיתן לשנן רשימת מילים או עובדות בלי הקשר? בטח הרגשתן שאתן פשוט דופקות את הראש בקיר. כי זאת בדיוק הבעיה! המוח שלנו לא נועד לזכור דברים מבודדים. הוא זוכר סיפורים, הקשרים, ורגשות.
אני זוכרת שניסיתי ללמוד בעל פה את כל בירות אירופה. אחרי שעה של מאמץ מרוכז, הצלחתי לזכור חצי מהן, אבל למחרת – הכל נשכח! הרגשתי כל כך מתוסכלת.
ואז הבנתי משהו: אני לא יכולה להכריח את המוח שלי לזכור דברים שהוא לא מתעניין בהם.
הפתרון? להפוך את זה למעניין! התחלתי לחפש סיפורים על הערים האלה, לראות תמונות, לדמיין את עצמי מטיילת שם. פתאום, הזיכרון שלי השתפר פלאים.
לשלב את הלא שגרתי
במקום ללמוד סתם בירות, דמיינו את עצמכם אוכלים שטרודל תפוחים וינאי מול ארמון הופבורג המפואר. או רוקדים סלסה ברחובות הוואנה תחת כיפת השמיים. זה לא רק הופך את הלמידה למהנה יותר, אלא גם יוצר קשרים חזקים יותר במוח.
אני אוהבת להשתמש באסוציאציות אישיות. אם אני צריכה לזכור את שם המדען מארי קירי, אני מדמיינת אותה אוכלת קארי (Curry) חריף. זה אולי לא הכי מכבד, אבל זה עובד בשבילי!
אבל רגע, מה עם כל המידע הטכני הזה שאנחנו חייבים לזכור בעבודה?
אוקיי, זאת שאלה מצוינת. כי לא תמיד אפשר להפוך הכל לסיפור משעשע. לפעמים אנחנו פשוט צריכות לזכור נתונים, מספרים, פרוצדורות.
אז הנה הטריק שלי: חלוקה למקטעים.
במקום לנסות לזכור רצף ארוך של מספרים, אני מחלקת אותו למקטעים קטנים יותר. לדוגמה, אם אני צריכה לזכור מספר טלפון, אני מחלקת אותו לשלוש קבוצות: 052-123-4567. הרבה יותר קל לזכור ככה.
ואם זה משהו מורכב יותר, כמו רצף של פעולות שאני צריכה לעשות בעבודה, אני יוצרת ראשי תיבות. נגיד, אם אני צריכה לעשות "אימות, בדיקה, עדכון, דיווח", אני יכולה לזכור את זה בתור "אב"ד".
האמת הכואבת: לא הכל עובד בשביל כולם.
הנה האמת: אין פתרון קסם אחד שמתאים לכולם. מה שעובד בשבילי, אולי לא יעבוד בשבילכן. וזה בסדר גמור!
אני גיליתי, למשל, ששיטות זיכרון שמבוססות על חזרה מרובה (כמו כרטיסיות) פשוט לא עובדות בשבילי. אני משתעממת אחרי חמש דקות, והמוח שלי מתנתק. לעומת זאת, אני מצליחה לזכור דברים בצורה מדהימה אם אני מלמדת אותם מישהו אחר. להסביר את החומר בקול רם עוזר לי לגבש אותו בראש.
אז הנה הטיפ הכי חשוב שלי: תנסו, תטעו, תלמדו מהעצמי שלכן. תגלו מה עובד בשבילכן, ומה לא. תהיו סבלניות עם עצמכן, ותזכרו שזה מסע, לא מטרה.
לסיום: שאלה אחת (מטרידה) שעדיין אין לי תשובה עליה.
אחרי כל המחקר והניסויים, אני עדיין לא יודעת מה הדרך הכי טובה לזכור חוויות רגשיות. איך לזכור את הריח של הים, את הצחוק של הילדים שלי, את החיבוק של אמא שלי? אולי זה משהו שאסור לנסות לשלוט בו. אולי הזיכרון האמיתי נמצא דווקא ברגע הזה, ולא בניסיון לתפוס אותו לנצח.
אז מה אתכן? אילו טריקים אתן משתמשות כדי לזכור דברים? שתפו אותי! אני תמיד שמחה ללמוד דברים חדשים. ואולי, ביחד, נמצא תשובה לשאלה הגדולה הזאת.
