לרקוד בין המשימות: איך לא לאבד את עצמך בדרך?

קטגוריה: חיים חכמים
Read Time: 1 min
A young woman with curly blonde hair smiling warmly. She looks approachable and friendly, conveying a sense of wisdom and empathy.
איך לעבור בין משימות בלי לאבד את הפוקוס? נעמה חושפת את הסודות שלה לניהול זמן ושמירה על שפיות, כולל טכניקות מעשיות ותובנות מפתיעות.

אני זוכרת את התקופה הזו בחיים שלי. הייתי בטוחה שאני סופר-וומן, מסוגלת ללהטט בין עבודה, לימודים, חברים, משפחה… ובסוף? נגמרתי. פשוט קרסתי.

חשבתי שאם רק אדחוף עוד קצת, אצליח לעשות הכל. אבל מה שגיליתי זה ש"הכל" הוא מתכון בטוח לשום דבר. שום דבר טוב לפחות.

אז איך עוברים בין משימות בלי לאבד את הפוקוס? ובלי לאבד את השפיות? זו שאלה שאני שואלת את עצמי כל הזמן, והתשובה, כמו שאני אוהבת לגלות, תמיד נמצאת במקום הכי לא צפוי.

האמת המרה (והמשחררת)

הנה משהו שאולי לא תשמחו לשמוע: מולטי-טאסקינג הוא מיתוס. סורי, אבל זה נכון. מחקרים מראים שאנחנו לא באמת עושים כמה דברים במקביל, אלא קופצים מהר מאוד בין משימה למשימה. והקפיצות האלה? הן גוזלות אנרגיה, פוגעות בריכוז, ובסופו של דבר – גם ביעילות.

אבל רגע, אל תתייאשו. אני לא אומרת שצריך לחיות בתא סגור ולהתרכז רק בדבר אחד כל החיים. אני אומרת שצריך לעשות את זה חכם.

הפסיכולוגית איב ג'ינסבורג טוענת בספרה "Stretched Too Thin" שהקושי לעבור בין משימות נובע פעמים רבות מתחושת אשמה או חרדה שאנחנו לא עושות מספיק. מדהים, נכון? (Ginsburg, E. (2019). Stretched Too Thin: How Working Mothers Can Lose the Guilt, Work Smarter, and Thrive. Penguin Life.)

אז איך משחררים את האחיזה של החרדה הזו?

הריקוד העדין של הסדר והכאוס

אוקיי, אז הבנו שמולטי-טאסקינג זה לא הפתרון. אבל מה כן? איך מצליחים לעבור בין משימות בלי להרגיש שאנחנו מאבדים את זה?

הנה כמה דברים שעובדים בשבילי:

  • הכינו את הבמה: לפני שאני מתחילה משהו, אני מפנה את הראש. עושה מדיטציה קצרה, כותבת את כל המחשבות שמטרידות אותי על דף, או סתם שותה כוס תה בשקט. זה כמו לאפס את המוח לפני שהוא מתחיל לעבוד.

  • משימה אחת בכל פעם (באמת!): זה קשה, אני יודעת. אבל זה שווה את זה. כשאני מתרכזת רק בדבר אחד, אני עושה אותו יותר טוב, יותר מהר, ועם פחות לחץ. זה כמו לבשל – אי אפשר להכין מרק, עוגה וסלט בו זמנית. כל דבר צריך את תשומת הלב שלו.

  • הפסקות קצרות: כל 25 דקות אני קמה, עושה סיבוב, מסתכלת על משהו ירוק, או סתם נושמת עמוק. זה עוזר לרענן את המוח ולמנוע שחיקה. כן, כמו שיטת פומודורו המפורסמת, אבל עם הטוויסט האישי שלי.

  • סדרי עדיפויות: מה הכי חשוב? מה הכי דחוף? אם אני יודעת מה סדר העדיפויות שלי, אני יכולה להתמקד בדברים שבאמת משנים. הרי בסופו של דבר, אי אפשר לעשות הכל, וזה בסדר גמור.

  • תחגגו ניצחונות קטנים: סיימתם משימה? תנו לעצמכן טפיחה על השכם! זה לא משנה אם זה משהו קטן או גדול, חשוב לחגוג את ההצלחות ולזכור למה אנחנו עושות את מה שאנחנו עושות.

הטוויסט המפתיע: הקשיבו לגוף שלכן

וזה מביא אותי לנקודה האחרונה, והכי חשובה: הקשיבו לגוף שלכן. באמת.

אני יודעת, זה נשמע קלישאתי, אבל זה נכון. הגוף שלנו יודע הכי טוב מה אנחנו צריכות. אם אתן מרגישות עייפות, תעצרו. אם אתן מרגישות לחוצות, תנשמו. אם אתן מרגישות שאתן לא יכולות יותר, תגידו "לא".

החברה שלנו מעודדת אותנו להיות סופר-וומניות, אבל האמת היא שזה לא מציאותי, ולא בריא. מותר לנו להיות חלשות, מותר לנו לנוח, מותר לנו לבקש עזרה.

תובנה אישית (וגילוי נאות)

אני חייבת להודות – אני עדיין נאבקת עם זה. עדיין יש ימים שאני מרגישה שאני טובעת בים של משימות. אבל למדתי להיות יותר סלחנית כלפי עצמי. למדתי שזה בסדר לא לעשות הכל, ושזה בסדר לבקש עזרה.

ופתאום, גיליתי משהו מדהים: כשאני מרפה מהשליטה, אני דווקא מצליחה לעשות יותר.

אז מה השורה התחתונה?

אני חושבת שהסוד הוא לא לנסות לעשות הכל, אלא למצוא את הריקוד העדין בין הסדר לכאוס, בין העבודה למנוחה, בין החיים האישיים לקריירה.

ואם אתן שואלות אותי, זה הריקוד הכי יפה בעולם.

אילו טכניקות עוזרות לך להישאר ממוקדת במהלך יום עמוס? שתפי אותי בתגובות!