אוקיי, בואו נהיה כנים רגע. כמה פעמים מצאתם את עצמכם בסוף יום מטורף, עם רשימת מטלות ארוכה יותר מאשר בהתחלה? אני יודעת, גם אני. ואני מדברת על אותם ימים שאתם באמת מנסים לנהל את הזמן שלכם כמו שצריך – אפליקציות, תוכנות, שיטות חדשות… אבל משהו פשוט לא עובד.
פעם, הייתי בטוחה שהבעיה היא שאני לא מספיק "טובה" בניהול זמן. קראתי כל ספר אפשרי, ניסיתי כל טכניקה, אבל תמיד הרגשתי שאני נכשלת. עד שהבנתי משהו: אולי הבעיה היא לא בי, אלא בשיטות עצמן? אולי הן מתעלמות מהדבר הכי חשוב – האנושיות שלנו?
אז בואו נצלול פנימה, נתחיל לזהות את הטעויות האלו שאנחנו כולנו עושים, ולמצוא דרכים אמיתיות, אנושיות, להתמודד איתן. אני לא מבטיחה פתרונות קסם, אבל אני מבטיחה תובנות שיכולות לשנות את הדרך שבה אתם מתייחסים לזמן שלכם – ולעצמכם.
האשליה של מולטי-טאסקינג: למה אנחנו חושבים שאנחנו סופרמנים?
כמה פעמים ניסיתם לענות על אימייל, לדבר בטלפון ולבדוק את הפייסבוק – בו זמנית? כולנו עשינו את זה. אנחנו חושבים שאנחנו מצליחים לחסוך זמן, אבל האמת היא… אנחנו רק מבזבזים אותו.
מחקרים מראים שמולטי-טאסקינג לא רק פוגע באיכות העבודה שלנו, אלא גם מגביר את רמות הלחץ. (מקור: מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, לדוגמה: "Cognitive control in media multitaskers" מאת Ophir, Nass, Wagner, 2009). וזה הגיוני, לא? כי כל פעם שאנחנו עוברים ממשימה למשימה, המוח שלנו צריך "להתאפס" מחדש. זה לוקח זמן ואנרגיה.
אבל למה אנחנו עושים את זה בכלל? למה אנחנו מתעקשים להאמין שאנחנו יכולים לעשות כמה דברים בו זמנית, כשאנחנו יודעים שזה לא עובד? אולי זה קשור ללחץ החברתי להיות תמיד "פרודוקטיביים"? אולי אנחנו מפחדים לפספס משהו?
מה שאני גיליתי שעובד בשבילי זה פשוט להתמקד בדבר אחד. נקודה. כן, זה אומר לסגור את כל הלשוניות המיותרות, להשתיק את הטלפון ולהודיע לסביבה שאני "בפגישה עם עצמי". וזה בסדר גמור.
לפעמים, הדבר הכי פרודוקטיבי שאנחנו יכולים לעשות זה פשוט להפסיק לעשות הכל.
ה"אשמה" של ה"לא": למה אנחנו מתקשים להגיד לא?
אחת הטעויות הכי גדולות שאני רואה שאנשים עושים היא פשוט לא לדעת להגיד "לא". אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לרצות את כולם, לעזור לכולם, להיות זמינים לכולם… אבל מה קורה לנו בתוך כל זה?
אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים "כן" לדברים שלא באמת חשובים לנו, ואז מתחרטים על זה. אנחנו מרגישים מתוסכלים, מותשים וחסרי זמן לדברים שבאמת משמעותיים לנו.
אני זוכרת פעם שאמרו לי משפט ששינה לי את החיים: "כשאתה אומר 'כן' למשהו אחד, אתה אומר 'לא' למשהו אחר." זה פשוט שינה לי את כל הפרספקטיבה.
לפני שאתם מסכימים למשהו, שאלו את עצמכם: האם זה באמת חשוב לי? האם זה תואם את הערכים שלי? האם יש לי את הזמן והאנרגיה לעשות את זה כמו שצריך? ואם התשובה היא "לא" – אל תפחדו להגיד "לא".
זה בסדר להגיד לא. זה לא הופך אתכם לאנשים רעים. זה פשוט הופך אתכם לאנשים שמכבדים את הזמן והאנרגיה שלכם.
הפרפקציוניזם כגנב זמן: מתי "מספיק טוב" הוא באמת מספיק?
כולנו רוצים שהדברים יהיו מושלמים. אנחנו רוצים שהעבודה שלנו תהיה הכי טובה שאפשר, שהבית שלנו יהיה נקי ומסודר, שהחיים שלנו יהיו "מושלמים". אבל האמת היא… פרפקציוניזם הוא גנב זמן רציני.
אנחנו מבזבזים שעות על גבי שעות בניסיון להגיע לשלמות, כשאנחנו יכולים להשתמש בזמן הזה לדברים חשובים יותר. אנחנו מתעכבים על פרטים קטנים ולא משמעותיים, במקום להתמקד בתמונה הגדולה.
ואני יודעת שזה קשה. אני בעצמי פרפקציוניסטית לשעבר. אבל מה שעזר לי להשתחרר מהכלא הזה זה פשוט לשאול את עצמי: "האם זה באמת משנה?" האם זה משנה אם המצגת שלי לא מושלמת ב-100%? האם זה משנה אם הבית שלי לא מצוחצח כמו בפרסומת?
ברוב המקרים, התשובה היא "לא". וזה בסדר גמור.
החיים לא מושלמים. וגם אנחנו לא צריכים להיות.
אז מה למדנו היום? שלניהול זמן אמיתי, כזה שמשפיע על החיים ולא רק על היומן, צריך להתייחס לא רק לכלים ולטכניקות, אלא גם לעצמנו. להתחשב בחולשות, להבין את המניעים וללמוד לסלוח לעצמנו על טעויות. אני מזמינה אתכם לחשוב: איזו טעות מבין אלו הכי רלוונטית עבורכם? מה הצעד הקטן שאתם יכולים לעשות כבר מחר כדי לשנות את הגישה? שתפו אותי בתגובות!
