היי, נעמה כאן. אני רוצה לספר לכן על רגע אחד, שאלה אחת, שפשוט הפכה לי את כל הגישה לצמחי מרפא. זה לא היה איזה גילוי מדעי מדהים או מחקר פורץ דרך. זה היה משהו הרבה יותר אישי, יותר... פשוט.
תמיד הייתי חננה של צמחי מרפא. מגיל צעיר אספתי מידע, למדתי על תכונות ריפוי, הכנתי תערובות, קראתי מחקרים… הכל כדי להבין איך אפשר לרתום את הכוח של הטבע לטובת הבריאות שלנו. חשבתי שאני יודעת הכל. או לפחות, את רוב הדברים החשובים.
ואז פגשתי את אלישע. הוא מומחה לצמחי מרפא מהדור הישן, כזה שגדל על זה, לא למד את זה בספר. איש צנוע, עם ידע עצום ואינטואיציה חדה. נפגשנו בסדנה קטנה על צמחי מרפא מקומיים, ואני, כרגיל, התחלתי להרצות על תכונות אנטי-דלקתיות ונוגדי חמצון. אלישע הקשיב בסבלנות, ואז שאל: "נעמה, כשאת מסתכלת על צמח, מה את רואה?"
פשוט, נכון? תשאלו, מה כבר יכול להיות מיוחד בשאלה הזאת? אבל תנו לי להגיד לכם, באותו רגע, הרגשתי כאילו מישהו שפך עליי דלי של מים קרים. ראיתי צמח. עם תכונות ריפוי. עם חומרים פעילים. טעיתי. בגדול.
"אני רואה תכונות מרפא," עניתי, קצת מגומגמת.
אלישע חייך חיוך חכם, כזה שאומר "יש לך עוד דרך ארוכה". הוא אמר: "לא, נעמה. את רואה פוטנציאל ריפוי, אבל את לא רואה את הצמח. את לא שואלת מה הוא צריך, מה הוא רוצה להגיד לך."
בום.
זה פשוט הדהד לי בראש. מה הצמח רוצה להגיד לי? זה בכלל אפשרי?
האמת, בהתחלה הייתי סקפטית. זה נשמע לי קצת ניו-אייג'י מדי. אני, עם כל הידע המדעי שלי, אמורה לדבר עם צמחים? זה לא קצת… מוגזם?
אבל אלישע המשיך: "צמחים הם יצורים חיים, בדיוק כמונו. יש להם את הדרך שלהם לתקשר. צריך רק ללמוד להקשיב. תסתכלי על העלים, על הגבעול, על השורשים. איפה הוא גדל? באיזה תנאים? מה הוא צריך כדי לשגשג? זה יספר לך הכל."
התחלתי לנסות. באמת הקשבתי. התחלתי לראות דברים שלא שמתי לב אליהם קודם. ראיתי איך צמח גדל בשולי הכביש, נאבק כדי לשרוד, והבנתי שהוא מלמד אותי על חוסן ועמידות. ראיתי איך צמח אחר, שגדל בגינה מטופחת, נותן לי שיעור על איזון וטיפוח.
זה לא היה קל. היו הרבה ניסיונות כושלים, הרבה רגעים של תסכול. אבל לאט לאט התחלתי להרגיש משהו משתנה. התחלתי להבין שאני לא רק משתמשת בצמחים, אלא גם לומדת מהם.
וזה מה ששינה הכל.
הבנתי שצמחי מרפא הם לא רק אוסף של חומרים פעילים. הם יצורים חיים עם חוכמה עתיקה. הם יכולים ללמד אותנו על ריפוי, על איזון, על חיבור לטבע. אבל כדי ללמוד מהם, אנחנו צריכים להקשיב. באמת להקשיב.
וזה לא רק אני שאומרת את זה. מחקרים מראים (לדוגמה, מחקר של ד"ר סטפן הרדינג מאוניברסיטת פלימות' [1] ) שצמחים מגיבים לסביבה שלהם בצורה מורכבת וחכמה, ושיש לנו עוד הרבה מה ללמוד על האינטראקציה שלנו איתם. זה לא סותר את המדע, זה משלים אותו.
עכשיו, אני יודעת, זה נשמע קצת מופשט. אבל זה משפיע על הכל. כשאת בוחרת צמח מרפא, את לא רק בוחרת חומר פעיל, את בוחרת בן ברית. את בוחרת יצור חי שיכול לעזור לך לרפא את עצמך. אבל כדי שהברית הזאת תהיה חזקה, את צריכה לכבד אותו, להבין אותו, להקשיב לו.
ולפעמים, זה אומר לבחור את הצמח שלא "אמור" לעבוד. פעם, ניסיתי לעזור לחברה עם כאבי מחזור חזקים. כל הספרים אמרו שהיא צריכה שיח אברהם מצוי. אבל משהו בי אמר לי לנסות דווקא קמומיל, למרות שלא נחשב חזק מספיק. ניסיתי. וזה עבד. הכי טוב שהיא חוותה.
למה? אני לא יודעת בוודאות. אולי הקמומיל היה יותר מתאים לאישיות שלה, לאנרגיה שלה. אולי הוא פשוט היה הצמח הנכון בזמן הנכון.
המסע הזה גרם לי להבין שהריפוי הוא לא רק עניין של כימיה. הוא גם עניין של חיבור. חיבור לעצמנו, חיבור לטבע, חיבור ליצורים החיים שמקיפים אותנו.
אבל בואו נהיה כנים, זה לא קורה ביום אחד. אני עדיין לומדת. עדיין עושה טעויות. עדיין מתרגשת כל פעם שאני מגלה משהו חדש על צמח חדש.
ואני גם עדיין מאמינה במדע. אבל אני מאמינה גם באינטואיציה, בהקשבה, בחיבור. אני מאמינה שהריפוי האמיתי נמצא במקום שבו המדע והאינטואיציה נפגשים.
אני יודעת שהרבה פעמים אנחנו מחפשים פתרונות מהירים, קלים, יעילים. אבל האמת היא שהריפוי הוא תהליך. הוא מסע. הוא דורש זמן, סבלנות, הקשבה. הוא דורש מאיתנו להיות נוכחים, להיות מחוברים, להיות אמיתיים.
אז בפעם הבאה שאת מסתכלת על צמח, אני מזמינה אותך לשאול את עצמך: מה אני רואה? ומה הצמח רוצה להגיד לי?
אולי תופתעי מהתשובה.
ואולי, כמוני, זה ישנה לך את כל הגישה.
[1] Harding, S. (2006). Science, soul and nature: Why we need to reconnect. Findhorn Press.
אז מה דעתך? האם גם לך הייתה חוויה דומה? איזה צמח הכי השפיע עלייך, ואיך? שתפי אותי בתגובות! אני ממש אשמח לשמוע.
