אני חייבת לספר לכן על משהו מוזר ומדהים שקרה לי. זה קצת מביך, ואולי גם ישמע לכן הזוי, אבל הייתי חייבת לשתף. זה על הפלסבו שלי. כן, כן, אני יודעת מה אתן חושבות – "פלסבו? זה סתם בראש שלך!" אבל רגע, תקשיבו עד הסוף.
הכל התחיל בתקופה לחוצה במיוחד. עבודה, לימודים, חיי חברה… הכל הרגיש כמו כדור שלג שמתגלגל וגדל. התחלתי לסבול מנדודי שינה, כאבי ראש תכופים, ופשוט תחושה כללית של חוסר שקט. ניסיתי הכל – תה קמומיל, מדיטציה, אפילו ספרתי כבשים (אני יודעת, קלישאתי). שום דבר לא עזר.
ואז, יום אחד, נתקלתי במאמר על כוחו של הפלסבו. אני זוכרת שחשבתי לעצמי, "נו באמת, איך משהו לא אמיתי יכול להשפיע על הגוף שלי?" (מחקרים מראים שאפילו פלסבו שמודעים לכך שהם פלסבו יכולים להשפיע – מעניין, נכון?). אבל משהו בכל זאת סקרן אותי.
החלטתי לנסות.
אבל לא סתם לקחת כדור סוכר ולהגיד לעצמי שזה תרופה. רציתי משהו יותר אמיתי, משהו שארגיש שאני באמת עושה משהו בשביל עצמי. אז הכנתי את הפלסבו שלי – שילוב של צמחי מרפא שאני מכירה ואוהבת (למרות שאין להם הוכחות מדעיות חותכות להשפעה ישירה על הסימפטומים שלי), תמציות פרחי באך (עליהן קראתי המון באתר של ד"ר אדוארד באך), ו… קצת אבקת סוכר. כן, אני מודה. אבל זה היה בשביל הפורמליות!
הדבר הכי חשוב היה הטקס. כל ערב, לפני השינה, הייתי מכינה לי כוס תה עם "התרופה" שלי. הייתי יושבת בשקט, נושמת עמוק, ומתרכזת בכוונה שלי – להירגע, לישון טוב, להרגיש יותר מאוזנת. זה היה כמו מדיטציה קצרה, אבל עם טעם מתוק.
אתן יודעות מה? זה עבד.
אחרי כמה ימים, התחלתי להרגיש שינוי. כאבי הראש פחתו, הצלחתי להירדם יותר בקלות, ופשוט הרגשתי יותר רגועה באופן כללי. הייתי בהלם. האם זה באמת הפלסבו שלי? האם הצלחתי לרמות את הגוף שלי? או שאולי… זה לא רק פלסבו?
הבנתי משהו חשוב – זה לא רק על הכדור או התה. זה על הטקס, על הכוונה, על האמונה שלי בעצמי וביכולת שלי להשפיע על הגוף שלי.
זה גרם לי לחשוב – כמה פעמים אנחנו פשוט נכנעות לתחושות שלנו? כמה פעמים אנחנו אומרות לעצמנו שאנחנו לא יכולות, שאנחנו חלשות, שאנחנו לא מסוגלות? אולי, אם רק נאמין בעצמנו קצת יותר, נוכל להשיג הרבה יותר ממה שאנחנו חושבות.
אני יודעת, זה נשמע קצת ניו-אייג'י, אבל תחשבו על זה רגע. כשאנחנו מרגישות טוב, אנחנו מתנהגות אחרת, חושבות אחרת, ומושכות אלינו דברים אחרים. זה מעגל קסמים חיובי.
אבל רגע, אני לא רוצה שתחשבו שאני ממליצה לכן להפסיק טיפול רפואי ולעבור רק לפלסבו. ממש לא. מה שאני כן רוצה זה שתחשבו על הכוח שלכן, על האמונה שלכן, ועל היכולת שלכן להשפיע על הבריאות שלכן.
אז מה למדתי מהחוויה הזו?
- האמונה היא כוח עצום. גם אם משהו "לא אמיתי", הוא יכול להשפיע עלינו בצורה מדהימה.
- הטקס חשוב. הוא נותן לנו זמן להתרכז, להתחבר לעצמנו, ולהגדיר כוונות.
- אנחנו חזקות יותר ממה שאנחנו חושבות. יש לנו את היכולת להשפיע על הגוף והנפש שלנו.
אני לא יודעת אם זה יעבוד בשבילכן, אבל אני ממליצה לכן לנסות. תכינו לעצמכן פלסבו משלכן – משהו שתרגישו איתו בנוח, משהו שיעורר בכן אמונה, משהו שיגרום לכן להרגיש שאתן עושות משהו טוב בשביל עצמכן.
אולי זה יהיה תה, אולי מדיטציה, אולי אפילו סתם חיוך לעצמכן במראה. העיקר שתאמינו בזה.
וכן, אני עדיין לוקחת את הפלסבו שלי כל ערב. וזה עדיין עובד.
אני מסיימת עם שאלה שמלווה אותי מאז – אילו עוד "פלסבו" אנחנו יכולות ליצור לעצמנו כדי לשפר את החיים שלנו, בלי לפחד מהסטיגמה של "זה רק בראש שלך"? אשמח לשמוע את המחשבות שלכן!
