אני זוכרת את הפעם הראשונה שהכנתי שמן ארניקה ביתי. הייתי בטוחה שאני עושה הכל נכון. קראתי עשרות מאמרים, צפיתי בסרטונים, מדדתי כמויות בדייקנות של כימאי. אבל משהו עדיין לא הסתדר. השמן היה טוב, כן, אבל לא מדהים כמו שציפיתי.
אני נעמה, ואני אוהבת לרקוח תרופות טבעיות בבית. זה התחיל כניסיון לחסוך כסף, אבל הפך לתשוקה. משהו בקשר הישיר הזה לצמחים, ביכולת לרפא את עצמי ואת הסובבים אותי, פשוט ממלא אותי.
אז מה הייתה הטעות שלי? לא התייחסתי מספיק לאיכות השמן הבסיסי. חשבתי שאם אני קונה שמן זית כתית מעולה, זה מספיק. טעות. גדולה.
אבל רגע לפני שאגלה לכם מה עשיתי אחרת, בואו נדבר על ארניקה. אתם יודעים למה בכלל טורחים להכין שמן ארניקה?
ארניקה מונטנה, הצמח ההררי הזה, הוא כוכב על בכל הנוגע להקלה על כאבים וחבלות. הוא מכיל חומרים פעילים שמפחיתים דלקת, מזרזים ריפוי של שטפי דם, ומקלים על כאבי שרירים ומפרקים. הוא מצוין לספורטאים, לאנשים עם כאבי גב, וגם סתם למי שחטף מכה קטנה. הוא אחד הצמחים החשובים ביותר בתיק העזרה הראשונה הטבעי שלי (Ernst, E. (2003). Arnica montana: a systematic review of systematic reviews and randomised clinical trials. Swiss Medical Weekly, 133(19-20), 245-250.).
אז מה הפער בין מה שקונים בחנות לבין מה שאפשר להכין בבית? שליטה. שליטה מלאה באיכות המרכיבים. אתם יודעים בדיוק מה נכנס לשמן שלכם, ואין תוספים מיותרים. בנוסף, התהליך עצמו הוא סוג של מדיטציה. לקטוף את הפרחים, לייבש אותם, להשרות אותם בשמן – זה מעגל שלם של חיבור לטבע.
אבל איך עושים את זה נכון?
כמו שאמרתי, הטעות שלי הייתה בשמן הבסיסי. הבנתי ששמן זית, למרות שהוא בריא ומזין, הוא כבד מדי. הוא סמיך, דומיננטי בטעם, ולא נספג בעור כמו שצריך. רציתי משהו קליל יותר, ניטרלי יותר, שיאפשר לארניקה לזהור.
ואז נתקלתי במאמר על שמנים אתריים וטיפולי עיסוי. שם הזכירו משהו שמעולם לא חשבתי עליו: שמן שקדים מתוקים.
שמן שקדים מתוקים הוא שמן צמחי קליל, נספג בקלות, ויש לו ריח ניטרלי. הוא גם עשיר בוויטמינים ונוגדי חמצון, מה שהופך אותו למצוין לעור. ניסיתי, וזה שינה הכל.
השמן החדש היה קליל יותר, נספג מהר יותר, והכי חשוב – הארניקה פשוט פעלה טוב יותר. כאילו פתאום הצמח קיבל במה משלו.
אבל כאן מגיע הטוויסט. לא רק השמן הבסיסי חשוב, אלא גם תהליך ההשריה. הרבה מתכונים ממליצים על השריה של שבועיים-שלושה. אני ניסיתי את זה, וזה עבד, אבל הרגשתי שמשהו חסר.
ואז שמעתי סיפור על מנזר עתיק באיטליה, שם הנזירות מכינות תרופות צמחיות בשיטה איטית במיוחד. הן משאירות את הצמחים בשמן למשך חודשים, לפעמים אפילו שנה! הן טוענות שהזמן הארוך מאפשר לכל החומרים הפעילים לצאת מהצמח ולהיכנס לשמן.
נשמע מטורף, נכון? שנה שלמה לחכות לשמן ארניקה? אבל משהו בסיפור הזה נגע בי. החלטתי לנסות. השארתי צנצנת אחת של שמן ארניקה ושקדים במקום חשוך וקריר למשך חצי שנה.
זה היה קשה. כל פעם שהסתכלתי על הצנצנת, רציתי לפתוח אותה. אבל התאפקתי. חיכיתי בסבלנות.
ואז הגיע היום. פתחתי את הצנצנת, והריח היה מדהים. הרבה יותר עמוק ומורכב ממה שזכרתי. מרחתי קצת מהשמן על כתף כואבת, וההקלה הייתה מיידית. זה היה שמן ארניקה הכי טוב שהכנתי אי פעם.
אז מה למדתי? לפעמים, הטעויות הכי גדולות שלנו מובילות לתגליות הכי גדולות. זה לימד אותי גם סבלנות.
הנה המתכון שלי לשמן ארניקה ביתי, משופר:
- אספו פרחי ארניקה טריים (או קנו פרחים יבשים איכותיים).
- ייבשו את הפרחים במקום חשוך ומאוורר היטב.
- מלאו צנצנת זכוכית נקייה בפרחי ארניקה יבשים.
- כסו את הפרחים בשמן שקדים מתוקים איכותי.
- אטמו את הצנצנת ושמרו במקום חשוך וקריר למשך חצי שנה (מינימום שלושה חודשים).
- סננו את השמן דרך בד חיתול או מסננת דקה.
- אחסנו את השמן בבקבוק זכוכית כהה.
האם זה שווה את הזמן? לדעתי, כן. אבל זה תלוי בכם. האם אתם מוכנים להשקיע זמן ומאמץ כדי לקבל מוצר איכותי באמת? האם אתם מאמינים בכוח הריפוי של הטבע?
אני לא יכולה לענות על השאלות האלה בשבילכם. אבל אני כן יכולה להגיד לכם שהמסע הזה, המסע של הכנת שמן ארניקה ביתי, לימד אותי הרבה יותר מסתם איך להכין שמן. הוא לימד אותי על סבלנות, על הקשבה לטבע, ועל הכוח הטמון בטעויות שלנו.
עכשיו תורכם. מה הטעות שלכם ששינתה את הכל? שתפו אותי בתגובות!
