האמת? תמיד הסתכלתי על צמחי האלוורה האלה בעין עקומה. כן, ידעתי שהם "טובים לעור" וכל זה, אבל שלי, אלוהים ישמור, נראתה כמו חייזר עצוב. עלים חומים, מדלדלים, כאילו התייאשה מהחיים. ניסיתי הכל – השקיה מועטה, השקיה מרובה, אור, חושך... כלום לא עזר. ממש התביישתי בה.
ואז, יום אחד, סבתא מזל הגיעה לבקר. את סבתא מזל אי אפשר לרמות – היא רואה את הנשמה שלך. "מה זה הדבר הזה?", שאלה, והצביעה על האלוורה האומללה. "זרקת עליה עין רעה, נכדתי? צמח עם כזה כוח מרפא, את נותנת לו לגסוס?".
האמת? קצת נעלבתי. הרי ניסיתי! אבל סבתא מזל לא ויתרה. "את יודעת מה אלוורה באמת צריכה?", שאלה בחיוך שובב. "אהבה. וקצת שמן זית".
אני? שמן זית לאלוורה? חשבתי שהיא השתגעה. הרי קראתי מאמרים, בלוגים, סרטונים... אף אחד לא הזכיר שמן זית! אבל סבתא מזל היא סבתא מזל, וכשסבתא מזל מדברת, מקשיבים.
ואז זה קרה. השתנתי.
התחלתי לשים לב. באמת לשים לב לאלוורה. לדבר אליה. להשקות אותה עם מים שהשמש חיממה, ולמרוח לה בעדינות על העלים קצת שמן זית. לא הרבה, ממש טיפונת.
ומה גיליתי? שמאחורי המראה המוזנח הזה מסתתר צמח חזק, שרק חיכה לקצת אהבה. תוך כמה שבועות, האלוורה שלי התחילה לפרוח. עלים ירוקים, עבים, מלאי חיים.
אבל הסיפור לא נגמר שם. סבתא מזל, כמובן, לא הסתפקה בלצפות באלוורה שלי פורחת. היא החליטה ללמד אותי איך להשתמש בה. לא רק לג'ל, כמו שכולם עושים, אלא באמת להשתמש בה.
"את יודעת מה אלוורה עושה הכי טוב?", שאלה סבתא מזל יום אחד, כשאני חותכת בזהירות עלה עסיסי. "היא מזכירה לך שהכל אפשרי".
אני יודעת שזה נשמע קצת קיטשי, אבל זה בדיוק מה שהיא עשתה. היא לימדה אותי להכין משחת פלאים לפצעים קטנים (אלוורה, טיפה דבש, וניחשתם נכון – קצת שמן זית), היא הרגיעה לי כוויה קלה מהתנור, והיא אפילו עזרה לי להרגיע את העור אחרי יום של שיזוף בשמש.
אבל השימוש המפתיע ביותר? סבתא מזל הכינה ממנה מסכה לשיער. כן, שמעתם נכון. אלוורה, שמן זית, ביצה, וטיפה לימון. מרחתי על השיער, חיכיתי חצי שעה, ושטפתי. השיער שלי מעולם לא הרגיש כל כך רך ומבריק.
אני מודה, הייתי סקפטית. הרי קראתי כל כך הרבה על אלוורה, על היתרונות שלה, על איך להשתמש בה. אבל אף אחד לא סיפר לי על האהבה שהיא צריכה, על הקשר שצריך ליצור איתה.
אז מה למדתי מהאלוורה העקשנית שלי ומהסודות של סבתא מזל? שלפעמים, התרופות הכי טובות נמצאות ממש מתחת לאף שלנו, אבל אנחנו צריכים ללמוד לראות אותן. לראות את הפוטנציאל, את הכוח, את האהבה.
ומה עוד למדתי? שלסבתות תמיד יש את התשובות. גם אם הן כוללות שמן זית לאלוורה.
אבל ברצינות, קחו רגע לחשוב על זה - כמה פעמים אנחנו מחפשים את הפתרון המסובך, היקר, החדשני, במקום להקשיב לחוכמה העתיקה? לתרופות הטבעיות, הפשוטות, שנמצאות סביבנו?
אולי האלוורה שלי לימדה אותי שיעור חשוב יותר מריפוי העור - היא לימדה אותי לרפא את הנשמה.
ואולי, זה בעצם אותו הדבר.
השאלה שנשארת איתי: האם אנחנו באמת מקשיבים למה שהטבע מנסה ללמד אותנו? או שאנחנו עסוקים מדי בחיפוש אחר הפתרון המושלם, עד שאנחנו מפספסים את הפתרון הטוב באמת?
