אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבנתי שיש פה איזה מתח סמוי בין עולם הרפואה הקונבנציונלית לצמחי המרפא. ישבתי מול קרדיולוג מדהים, באמת אחד שמקשיב, מסביר, רואה את האדם ולא רק את הנתונים בבדיקות. דיברנו על לחץ דם, כולסטרול, כל הדברים הרגילים. ואז, ככה בהיסוס, שאלתי אותו מה הוא חושב על תוסף תזונה מסוים שאני לוקחת, שמבוסס על צמחים.
הוא קפא. לא במובן המאיים, יותר במובן המופתע. ואז הוא אמר משהו שאני לא אשכח: "תראי, נעמה, אני לא יודע מה זה עושה. פשוט אין לי מושג."
זה היכה בי כמו ברק. רופאים הם אנשים מאוד חכמים, שעברו שנים של לימודים. הם מצילים חיים. אבל אף אחד לא לימד אותם על צמחי מרפא. ואם הם לא יודעים, זה מפחיד אותם.
זה לא היה זלזול או ביטול, אלא חוסר ידע אמיתי. ומה עושים כשמשהו לא מוכר? חוששים. זה טבעי. אבל זה גם בעייתי. כי צמחי מרפא יכולים להיות כלי עוצמתי, אם יודעים איך להשתמש בהם נכון.
אז מה בעצם מפחיד אותם? זה לא רק חוסר ידע, זה מורכב יותר:
- חוסר סטנדרטיזציה: כשאת קונה תרופה, את יודעת בדיוק מה המינון, מה החומר הפעיל. בצמחי מרפא זה לא תמיד ככה. איפה גדל הצמח? איך גידלו אותו? מה ריכוז החומרים הפעילים? יותר מדי משתנים.
- אינטראקציות: צמחי מרפא יכולים להשפיע על תרופות מרשם. לפעמים זה טוב, לפעמים רע. אבל איך הרופא אמור לדעת אם הוא לא למד על זה? (וכן, זה כולל את הכדורים הפשוטים לכאורה כמו אקמול. צמחים יכולים להשפיע על ספיגה של תרופות!)
- הבטחות שווא: יש הרבה מוצרים בשוק שמבטיחים ניסים ונפלאות. זה פוגע באמינות של כל תחום צמחי המרפא, ובצדק מעורר סקפטיות בקרב אנשי מקצוע.
אבל הנה הקאץ': גם תרופות מרשם לא תמיד סטנדרטיות לחלוטין. גם להן יש תופעות לוואי, גם הן לפעמים מגיעות מ... צמחים! (תחשבו על אספירין, לדוגמה, שמקורו בקליפת עץ הערבה).
אז איפה עובר הגבול? למה תרופה "טובה" וצמח "רע"?
התשובה היא, כמובן, הרבה יותר מורכבת. זה קשור לרגולציה, למחקר, לשיווק, אבל גם ל... תרבות. אנחנו חיים בעולם שמקדש את הפתרון המהיר, את הכדור שמעלים את הסימפטום. צמחי מרפא דורשים סבלנות, הקשבה לגוף, שינוי אורח חיים. וזה כבר לא מתאים לכולם.
אני זוכרת תקופה שניסיתי לטפל בבעיית עור קשה בעזרת צמחים בלבד. קראתי, חקרתי, רקחתי משחות. זה לא עבד. הרגשתי כישלון. רק אחרי שפניתי לרופאת עור מומחית, ששילבה בין טיפול קונבנציונלי (סטרואידים) לתזונה נכונה וצמחי מרפא עדינים, ראיתי שיפור אמיתי.
הלקח שלי? אין פתרון קסם. וחשוב לא לפסול אף כלי, בין אם הוא מגיע ממעבדה או מהטבע.
אבל הנה השאלה שמטרידה אותי באמת: איך אנחנו יכולים לגשר על הפער הזה בין עולם הרפואה לצמחי המרפא? איך אנחנו יכולים לתת לרופאים את הכלים שהם צריכים כדי לקבל החלטות מושכלות?
אולי צריך לשלב לימודי צמחי מרפא בתוכנית הלימודים לרפואה. אולי צריך לעודד מחקרים קליניים שמבוססים על מתודולוגיות קפדניות. אולי צריך ליצור שפה משותפת, שתאפשר לרופאים ולמטפלים בצמחי מרפא לעבוד יחד, בשיתוף פעולה.
אני לא יודעת את התשובה. אבל אני יודעת שאם נמשיך להתעלם, נמשיך לפספס הזדמנויות. הזדמנויות לרפא, להקל, לשפר את איכות החיים של אנשים. והכי חשוב - להקשיב באמת לגוף שלנו.
אני מזמינה אתכם לחשוב על זה. האם הייתם רוצים לראות יותר שיתוף פעולה בין רופאים למטפלים בצמחי מרפא? שתפו אותי בתגובות שלכם. מעניין אותי לשמוע מה אתם חושבים.
(נ.ב. - אם אתם סקרנים לגבי המחקרים שמאחורי צמחי מרפא, אני ממליצה להתחיל ב-PubMed, המאגר המרכזי של מאמרים מדעיים בתחום הרפואה. חפשו שם את הצמח שמעניין אתכם, ותראו אילו מחקרים נעשו עליו. רק תזכרו לקרוא אותם בביקורתיות ובזהירות!)
