מפה של הגוף: איך סימנים קטנים מספרים סיפורים גדולים (והאבחון העצמי שהפך לי את העולם)

A young woman with long, curly blonde hair smiling warmly at the camera.
נעמה חושפת איך הקשבה לסימני הגוף שלה הובילה לאבחון עצמי מציל חיים ולשינוי תזונתי מדהים. גלו איך שיער נושר, ציפורניים שבירות ועור יבש מספרים סיפורים חשובים.

אוקיי, בואו נדבר על משהו שלרוב אנחנו מתעלמות ממנו – הגוף שלנו. לא במובן של דיאטה ומידות, אלא במובן של מפה. מפה שמספרת לנו סיפורים על מה שחסר, על מה שעובד פחות טוב, על מה שהנשמה צריכה.

תמיד הייתי מהבנות האלה שאומרות "לי זה לא יקרה". אוכלת מה שבא לי, לא ישנה מספיק, חיה על קפה וסטרס. ואז התחילו להופיע סימנים. קטנים בהתחלה, כמעט לא מורגשים. אבל הם היו שם.

השיער שלי, הבלונד המתולתל והפרוע הזה שתמיד אהבתי, התחיל לנשור בקצב מטורף. הציפורניים נשברו בלי הפסקה, והעור שלי היה יבש כמו נייר. חשבתי שזה סתם עייפות, לחץ בעבודה. אבל אינטואיציה קטנה אמרה לי שמשהו לא בסדר.

ואז נתקלתי במאמר על מחסור בביוטין. ביוטין?! שמעתי על זה בפרסומות לשמפו, לא חשבתי שזה רלוונטי אליי. אבל ככל שקראתי יותר, הבנתי שיש קשר ישיר בין הסימנים שהגוף שלי שידר לבין מחסור ברכיב התזונתי הזה.

זו הייתה נקודת המפנה שלי.

אבל רגע, לפני שאני ממשיכה, אני רוצה להבהיר משהו חשוב: אני לא רופאה ולא תזונאית. אני פשוט מישהי שלמדה בדרך הקשה, ורוצה לחסוך לכן את הדרך הזו. האבחון העצמי שלי היה רק נקודת התחלה. אחרי שהבנתי שיש בעיה, הלכתי לעשות בדיקות דם מקיפות אצל הרופאה שלי.

זה היה השלב המפתיע באמת. גיליתי לא רק מחסור בביוטין, אלא גם ברזל, ויטמין D, ואומגה 3. כמו שאמרתי - מפה שלמה של צרכים שלא נענו.

אז, מה הסימנים שצריכים להדליק לנו נורה אדומה?

  • שיער נושר: מעבר לכמות הסבירה של נשירה, שיער דליל, יבש או חסר ברק יכולים להעיד על מחסור בברזל, ביוטין, אבץ או חלבון. (מקור: Journal of the American Academy of Dermatology).
  • ציפורניים שבירות: נשברות בקלות, עם פסים לבנים או גוון חיוור? חשדו במחסור בברזל, סידן או מגנזיום.
  • עור יבש: עור יבש מאוד, במיוחד באזור המרפקים והברכיים, יכול להצביע על חוסר באומגה 3 או ויטמין A.
  • סדקים בזוויות הפה: תופעה מעצבנת במיוחד שיכולה להעיד על מחסור בברזל, אבץ או ויטמין B12.
  • עייפות כרונית: עייפות שלא עוברת גם אחרי שינה טובה יכולה להיות סימן למחסור בברזל, ויטמין D או מגנזיום.

עכשיו, בואו נדבר על הפיל בחדר: גוגל. אנחנו כולנו חוטאות בזה. מרגישות משהו, רצות לגגל, ופתאום אנחנו בטוחות שיש לנו מחלה נדירה. אני הראשונה להודות – גם אני עשיתי את זה. ואז הבנתי משהו חשוב: גוגל הוא לא רופא. הוא יכול להיות כלי מצוין לקבלת מידע ראשוני, אבל הוא בשום פנים ואופן לא תחליף לאבחון מקצועי.

זוכרות שאמרתי שהלכתי לרופאה? זה היה הצעד הכי חשוב שעשיתי. היא עשתה לי בדיקות דם מקיפות, שאלו שאלות על אורח החיים שלי, והתאימה לי תוכנית תזונה אישית.

ואז הגיע החלק הכי מאתגר: לשנות את ההרגלים שלי.

תמיד שנאתי לקחת תוספי תזונה. הרגשתי שזה מלאכותי, שזה לא טבעי. אבל אחרי שהבנתי את ההשפעה של המחסורים האלה על הגוף שלי, הבנתי שאין לי ברירה. התחלתי לקחת תוספי ברזל, ויטמין D ואומגה 3.

ההשפעה הייתה מדהימה. אחרי כמה שבועות, השיער שלי הפסיק לנשור, הציפורניים התחזקו, והעור שלי הפך להיות לח יותר. אבל השינוי הכי גדול היה ברמת האנרגיה שלי. פתאום קמתי בבוקר עם כוחות מחודשים, בלי הצורך בכוס קפה ענקית כדי להתחיל את היום.

אבל האמת היא, שזה לא היה רק עניין של תוספים. הבנתי שאני צריכה לשנות את כל הגישה שלי לאוכל. התחלתי לאכול יותר ירקות ופירות, הקפדתי על חלבון בכל ארוחה, ושילבתי בתזונה שלי מקורות טובים לשומן בריא.

אבל גם פה היו לי נפילות. היו ימים שהתחשק לי רק ג'אנק פוד, שהייתי עייפה מדי כדי לבשל ארוחה בריאה. ואז הייתי מרגישה אשמה, שהרסתי הכל. אבל למדתי להיות סלחנית כלפי עצמי. כי גם נפילות הן חלק מהמסע.

אז מה למדתי מכל זה?

למדתי להקשיב לגוף שלי. להבין את הסימנים שהוא שולח לי. להפסיק להתעלם מהם, ולטפל בהם בזמן. למדתי שהגוף שלנו הוא לא מכונה שאפשר לתקן אותה עם כדורים. הוא מערכת מורכבת, שמחוברת לנפש שלנו.

ואולי התובנה הכי חשובה שלמדתי היא שהטיפול בעצמנו הוא לא אגואיסטי. הוא הכרחי. כשאנחנו בריאות וחזקות, אנחנו יכולות להיות טובות יותר לעצמנו, למשפחה שלנו, לחברים שלנו, לעולם כולו.

אז מה עכשיו?

אני מזמינה אתכן להתחיל להקשיב לגוף שלכן. לאבחן את עצמכן בעדינות, בחמלה, ובלי שיפוטיות. ואם אתן מרגישות שמשהו לא בסדר, אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית.

אני יודעת שזה יכול להיות מפחיד, אבל אני מבטיחה לכן שזה שווה את זה. כי הבריאות שלכן שווה את זה.

ואם יש לכן שאלות, מחשבות, או סתם צורך לשתף, אני כאן. כי בסופו של דבר, אנחנו כולנו במסע הזה ביחד.

מה הסימנים שהגוף שלכן שולח לכן? האם הקשבתן לו היום? אני מחכה לשמוע!