אוקיי, בוקר. קפה, מוזיקה, ואז... המראה. אני מודה, שנים שהטקס הזה היה בעיקר לבדוק אם יש לי משהו בין השיניים או אם העיניים שלי נפוחות מדי. שיגרה אוטומטית לחלוטין. אבל אז, יום אחד, משהו השתנה.
הייתי בתקופה של לחץ מטורף בעבודה, שינה על הפנים, והרגשתי כאילו אני חיה על אוטומט. ואז הסתכלתי על עצמי במראה, ולא ראיתי אותי. ראיתי מישהי עייפה, מתוחה, שמסתתרת מאחורי מסיכה. זה היה מפחיד.
אז הבנתי – הבדיקה העצמית היומיומית הזו צריכה להיות הרבה יותר מעוד פעולה טכנית. היא צריכה להיות שיחה. שיחה כנה, פתוחה, בלי פילטרים, עם הבנאדם שהכי חשוב לי בעולם – אני.
מבטיחה לך, זה לא עוד מאמר על "טיפוח עצמי". זה מסע קטן, יומי, שיכול לשנות הכל.
הנה איך אני עושה את זה היום, ואיך גם את יכולה:
השאלה הראשונה: מה אני מרגישה באמת?
לא, לא "עייפה". לא "בסדר". באמת. האם אני עצובה? האם אני שמחה? האם אני מתוחה? מודאגת? ואם כן, למה?
זה הזמן להיות כנה עם עצמך. אל תפחדי להודות ברגשות "שליליים". הם חלק מהחיים, וחשוב לתת להם מקום.
פעם, כשהייתי מרגישה עצובה, הייתי ישר מנסה להדחיק את זה. "אין לי זמן להיות עצובה," הייתי אומרת לעצמי. אבל גיליתי שזה רק מחמיר את המצב. כשאת נותנת לעצמך רגע להרגיש את הכאב, הוא מתחיל להתפוגג.
השאלה השנייה: מה הגוף שלי צריך היום?
אולי זה קצת מובן מאליו, אבל כמה פעמים אנחנו באמת מקשיבות לגוף שלנו? האם הוא צמא? רעב? האם הוא זקוק לתנועה? למנוחה? האם הוא כואב?
אני יודעת, זה נשמע כמו פרסומת משנות ה-90, אבל ברצינות – הגוף שלנו חכם. הוא יודע מה הוא צריך. אנחנו רק צריכות ללמוד להקשיב לו.
לדוגמה, גיליתי שאם אני מתחילה את הבוקר עם כאבי ראש, זה כנראה סימן שלא שתיתי מספיק מים יום קודם. מאז אני מקפידה לשתות כוס מים גדולה מיד כשאני קמה.
השאלה השלישית: מה אני יכולה לעשות היום כדי לגרום לעצמי לחייך?
זו השאלה הכי חשובה בעיניי. זה לא חייב להיות משהו גרנדיוזי. זה יכול להיות משהו קטן, פשוט, אבל משמעותי.
אולי זה לשמוע את השיר האהוב עלייך? אולי זה להתקשר לחברה טובה? אולי זה ללכת לטייל בטבע? אולי זה פשוט להתכרבל עם ספר טוב?
תזכרי: את ראויה לשמחה. את ראויה לאושר. ואת יכולה ליצור אותו בעצמך.
אבל רגע, מה עם מקורות מקצועיים?
אני יודעת, עד עכשיו זה נשמע קצת "ניו אייג'", אבל אל תדאגי, יש פה גם קצת מדע.
מחקרים מראים שניהול יומן רגשות (Journaling) יכול להפחית חרדה ודיכאון (לדוגמה, מחקר מאוניברסיטת טקסס באוסטין). וכן, זה יכול להיות גם בראש, לא חייבים יומן פיזי. פשוט תתני שם למה שאת מרגישה. זה מפחית את החרדה מזה.
בנוסף, מחקרים מראים שפעילות גופנית סדירה יכולה לשפר את מצב הרוח ולהגביר את האנרגיה (לדוגמה, מחקר של Mayo Clinic).
אבל לא צריך להיות קיצוניים. אפשר להתחיל בקטן. אני, למשל, התחלתי עם 10 דקות של יוגה בבוקר. זה לא הרבה, אבל זה עושה הבדל ענק.
התובנה המפתיעה: זה לא טיפול עצמי, זה כבוד עצמי
זה נשמע קצת דרמטי, אני יודעת, אבל ברצינות – הבדיקה היומיומית הזו היא לא רק בשביל להרגיש טוב. היא בשביל להזכיר לעצמך שאת חשובה. שמגיע לך להקשיב לעצמך. שמגיע לך לדאוג לעצמך.
זה לא אגואיזם. זה כבוד עצמי. וזה הכרחי כדי לחיות חיים מלאים ומאושרים.
האתגר האמיתי: להיות עקבית
אני לא אשקר, יש ימים שבהם אני פשוט שוכחת לעשות את הבדיקה היומיומית הזו. יש ימים שבהם אני מרגישה שאני "יותר מדי עסוקה". אבל למדתי שאלה דווקא הימים שבהם אני הכי צריכה את זה.
אז מה עושים? פשוט חוזרים לזה. לא שופטים את עצמך. לא מרגישים אשמים. פשוט מתחילים מחדש.
זה כמו כל הרגל חדש – לוקח זמן להטמיע אותו. אבל אני מבטיחה לך, זה שווה את זה.
אז מה הלאה?
אני לא יודעת. זו שאלה שגם אני שואלת את עצמי כל יום. אבל אני כן יודעת שאני רוצה להמשיך לחקור את עצמי. להמשיך ללמוד. להמשיך לגדול.
ואני מקווה שגם את.
שתפי אותי, מה הבדיקה העצמית שלך כוללת? אילו שאלות את שואלת את עצמך? אני ממש אשמח לשמוע!
