האמת? הייתי סקפטית. מאוד. כששמעתי על נשימות בוקר ואוט, זה נשמע לי כמו עוד טרנד ניו-אייג' חולף. יוגה בבוקר? סבבה. מדיטציה? ניסיתי, לא ממש התחברתי. אבל נשימות? נו באמת.
ואז הגיע הבוקר ההוא.
התסכול של בוקר חדש (וישן)
השעון צלצל. שוב. לחצתי על הנודניק בייאוש. שוב קמתי עייפה, חסרת אנרגיה, מרגישה כאילו מישהו שאב ממני את כל החיות. מוכר לכן? ניסיתי הכל – קפה, מקלחת קרה, מוזיקה קצבית – כלום לא עבד. הייתי תקועה במין ערפול כזה, מנסה להניע את עצמי ליום שלם של משימות ודד-ליינים.
"חייבת לנסות משהו אחר," מלמלתי לעצמי.
וזהו, נכנעתי. התחלתי עם סרטון קצר שמצאתי ביוטיוב על נשימות ואוט. זה היה נראה כל כך פשוט, אפילו קצת טיפשי. אבל אמרתי לעצמי, "מה כבר יכול להיות?"
נשימה אחת, שתיים, שלוש... רגע, מה קורה פה?
התחלתי לנשום. נשימות עמוקות לבטן, נשיפות ארוכות דרך הפה. בהתחלה הרגשתי קצת מגוחכת. אבל ככל שהמשכתי, התחלתי להרגיש משהו משתנה. הנה משהו שלא ציפיתי לו. לא אשקר, זה לא היה כמו איזה גילוי אלוהי. אבל הייתה תחושה של משהו משתחרר. כמו פקק שנפתח בבקבוק סודה.
אני יודעת, זה נשמע קצת מוגזם, אבל באמת הרגשתי קצת יותר... חיה. יותר נוכחת. יותר מחוברת.
אז חזרתי לעוד סרטונים, קראתי מאמרים, ניסיתי טכניקות שונות. ואז התחלתי לשים לב למשהו מעניין.
המדע והנשימה: יותר מסתם אוויר
גיליתי שנשימות עמוקות משפיעות על מערכת העצבים שלנו. מחקרים מראים שנשימות מודעות יכולות להוריד את רמות הקורטיזול (הורמון הלחץ) ולהגביר את הפעילות של מערכת העצבים הפאראסימפתטית – זו שאחראית על הרגיעה וההתאוששות. (ראו לדוגמה את המחקר הזה: קישור לדוגמה למחקר על השפעת נשימות על מערכת העצבים)
אבל רגע, לא הכל ורוד. יש גם מחיר לשיטות מסוימות. נשימות מהירות יכולות לעורר חרדה או סחרחורת אצל חלק מהאנשים. חשוב להקשיב לגוף ולמצוא את הטכניקה שמתאימה לך. לא כל מה שעובד בשביל גורו היוגה יעבוד בשבילי.
הניסוי האישי שלי: מה עבד, מה לא, ולמה זה חשוב
התחלתי לתעד את החוויות שלי. איזה סוג נשימות עובד הכי טוב בבוקר? כמה זמן צריך לנשום כדי להרגיש שינוי? שמתי לב שאם אני עושה נשימות עמוקות לבטן במשך 5-10 דקות אחרי שאני קמה, אני מרגישה הרבה יותר אנרגטית ופחות לחוצה.
אבל היו גם ימים שלא הצלחתי. ימים שהייתי עייפה מדי, עסוקה מדי, או פשוט לא היה לי כוח. וזה בסדר. לא צריך להפוך את זה לעוד משימה מעיקה ברשימת המטלות.
מה שבאמת עזר לי היה לשלב את הנשימות בשגרה שלי בצורה טבעית. לדוגמה, לנשום עמוק בזמן שאני מכינה קפה, או בזמן שאני מחכה לאוטובוס. זה לא חייב להיות אימון נשימות מפרך. זה יכול להיות פשוט רגע של תשומת לב לנשימה שלי.
מעבר לנשימות: איך זה השפיע על החיים שלי?
אבל הקטע הכי מפתיע היה לראות איך הנשימות האלו השפיעו על דברים אחרים בחיים שלי. פתאום הייתי יותר סבלנית עם הבוס שלי, פחות עצבנית על הנהג שחתך אותי בכביש, ויותר נוכחת בשיחות עם החברים שלי.
זה לא שהפכתי לגורו זן בן לילה, כן? אבל הייתה תחושה של איזון. כאילו הצלחתי למצוא איזו נקודת אחיזה בתוך הכאוס של החיים.
ויש עוד משהו. גיליתי שגם אוט עוזר לי. לא האוט של הנשימה, אלא האוטנטיות. היכולת להיות כנה עם עצמי לגבי מה שאני מרגישה, מה שאני צריכה, ומה שאני רוצה. זה כמו איזושהי תנועה משולבת: נשימה שמחברת אותי לגוף, ואותנטיות שמחברת אותי לנשמה.
הנה משהו שחשוב לי להגיד: אני לא באה למכור לכם פתרון קסם. אין דבר כזה. אבל אני חושבת שנשימות יכולות להיות כלי עוצמתי להורדת לחץ ולשיפור הרווחה הנפשית.
הנשימה הבאה שלך: מה עכשיו?
אז מה עושים מכאן? אני מציעה שתתחילו בקטן. קחו כמה נשימות עמוקות עכשיו, ממש ברגע הזה. שימו לב לאיך אתן מרגישות. מה קורה בגוף שלכן? מה קורה בראש שלכן?
אני עדיין לומדת, עדיין מתנסה, ועדיין סקפטית לגבי חלק מהדברים שאני שומעת. אבל אני גם פתוחה להפתעות. ואולי, רק אולי, הנשימה הבאה שלכן תפתיע גם אתכן.
אני תוהה, אילו טכניקות הרגעה אתן משלבות בשגרה שלכן? אשמח לשמוע בתגובות!
