האמת? תמיד חשבתי שאני ישנה מצוין. נופלת למיטה, נרדמת כמעט מיד, קמה רעננה (בערך) בבוקר. שינה זה שינה, לא? טעות. איזו טעות!
הכל התחיל מסדרת כאבי ראש מוזרים, כאלה שלא עוברים עם כדור. הרופאה שלחה אותי לנוירולוג, הוא הפנה אותי למעבדת שינה, ושם התחיל המסע הביזארי הזה. אבל רגע לפני, החלטתי לקחת את העניינים לידיים. התחלתי לנהל יומן שינה.
בהתחלה זה היה סתם טבלה משעממת: שעת שינה, שעת קימה, כמה פעמים התעוררתי. משעמם, כבר אמרתי? אבל אז התחלתי להוסיף פרטים אחרים: מה אכלתי לפני השינה, איזה סרט ראיתי, מה חשבתי לפני שנרדמתי. פתאום היומן הפך למשהו אחר, למעין שיחה עם עצמי.
וזה מה שהיה מוזר: גיליתי שאני לא ישנה כמו שחשבתי. בכלל. שאני מתהפכת ומתהפכת, קמה לשירותים, חולמת חלומות מוזרים, ולפעמים אפילו מדברת מתוך שינה. וזה עוד לפני שדיברנו על הרגעים האלה שאני קמה בבוקר ומרגישה כאילו דרס אותי טרקטור.
אבל השיא היה כשגיליתי משהו אחר לגמרי, משהו שלא היה לי מושג שקורה.
(רגע, לפני שנמשיך, שאלה לי אליך: האם אי פעם הרגשת שהשינה שלך "בסדר", אבל משהו עדיין לא מסתדר? תחשבי על זה רגע).
אז הנה הסיפור: אחרי שבועיים של מעקב אדוק, שמתי לב לדפוס. בכל פעם שאכלתי גבינה צהובה לפני השינה, חוויתי סיוטים מטורפים. כן, גבינה צהובה. מצחיק, נכון? אבל האמת? זה היה מפחיד.
סיפרתי את זה לרופאה. היא הרימה גבה. "גבינה צהובה?" היא שאלה, עם חיוך ספקני. "נעמה, אני בספק אם זה קשור..."
אבל היא הקשיבה. היא בדקה את היומן, ראתה את הדפוס הברור, והחליטה לעשות בדיקה נוספת, מקיפה יותר, במעבדת שינה.
ומה שהתגלה שם הדהים את כולנו. מסתבר שאני סובלת ממחסור חמור במגנזיום. מסתבר שגבינה צהובה, למרות שהיא מכילה קצת מגנזיום, מכילה גם חומרים אחרים שמונעים את הספיגה שלו בגוף שלי. והמחסור הזה, כך התברר, גרם להפרעות שינה, סיוטים, כאבי ראש, ועוד כמה דברים נחמדים.
מדהים, נכון? מי היה מאמין שגבינה צהובה יכולה להיות השורש לכל הבעיות שלי?
אבל הסיפור לא נגמר שם. כי מה שבאמת הפתיע אותי היה ההבנה הפשוטה הזאת: אנחנו לא באמת מכירים את עצמנו. אנחנו חיים עם הנחות יסוד על הגוף שלנו, על השינה שלנו, על הבריאות שלנו, בלי לעצור ולבדוק אם הן בכלל נכונות.
ואולי, רק אולי, הפתרון לבעיות שלנו נמצא במקומות הכי לא צפויים. לא תמיד צריך ללכת לרופאים מומחים או לקרוא מחקרים אקדמיים. לפעמים, כל מה שצריך זה יומן, קצת הקשבה לעצמנו, וסקרנות בריאה.
(אגב, ידעתם שמגנזיום מעורב ביותר מ-300 תגובות ביוכימיות בגוף? זה משפיע על הכל, מהשרירים ועד למצב הרוח. מקור: National Institutes of Health, Office of Dietary Supplements).
אבל זה לא רק מגנזיום. גיליתי עוד דברים על השינה שלי, על הגוף שלי, על עצמי. למדתי להקשיב לגוף, לזהות את הסימנים, ולהבין מה באמת עוזר לי לישון טוב יותר.
למשל, גיליתי שספר טוב לפני השינה מרגיע אותי יותר מכל מדיטציה, ושכוס תה קמומיל עוזרת לי להירדם מהר יותר. אבל גם גיליתי שאם אני גוללת בטלפון לפני השינה, אני מתהפכת כל הלילה.
וזה העניין: אין פתרון קסם אחד שמתאים לכולם. כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, את השילוב הנכון של דברים שעוזרים לו לישון טוב יותר.
אני לא אומרת שאני ישנה מושלם עכשיו. עדיין יש לי לילות קשים, עדיין יש לי סיוטים מדי פעם. אבל אני יודעת יותר, אני מודעת יותר, ואני שולטת יותר.
ואולי, זה כל מה שחשוב.
אז מה השורה התחתונה? השינה שלנו היא כמו טביעת אצבע – ייחודית לכל אחד. יומן שינה יכול להיות הכלי שיעזור לנו לפענח את הקוד הזה. הוא לא רק כלי למדידה, אלא גם כלי לגילוי עצמי.
אבל הכי חשוב: אל תפחדו לנסות דברים חדשים, להיות סקרנים, ולשאול שאלות. גם אם זה אומר להאשים גבינה צהובה בסיוטים שלכם.
ואולי, כמו שאמר פעם איינשטיין, "דמיון חשוב יותר מידע. ידע מוגבל. דמיון סובב את העולם." (אוקיי, אולי הוא לא אמר את זה בהקשר של שינה, אבל אתם מבינים את הרעיון, נכון?)
אז מה אתכם? איזה סודות השינה שלכם מסתירה? האם תעזו לפתוח יומן ולגלות אותם?
אני עדיין מחפשת את התשובות שלי, והמסע הזה רק התחיל. אשמח לשמוע מה אתם גיליתם. שתפו אותי בתגובות!
