זוכרות את הרגע הזה שאתן מקבלות הודעה מהרופא, ואתן יודעות, פשוט יודעות, שהחיים עומדים להשתנות? לי זה קרה לפני כמה חודשים. בדיקות דם שגרתיות, הזמנה באינטרנט, בלי ציפיות מיוחדות. הרי אני אוכלת בריא, מתאמנת, משתדלת לישון טוב… מה כבר יכול להיות?
אז זהו, שיכול.
ההודעה הגיעה. "חריגה בערכי סוכר". סוכר? אני? תמיד הייתי צוחקת על החולשה של אבא לסוכר. איך זה קרה לי?
אוקיי, נשימה עמוקה. זה לא גזר דין מוות. אבל זה בהחלט היה סימן לעצור ולחשב מסלול מחדש. והאמת? המסע הזה היה הרבה יותר מורכב ומעניין ממה שדמיינתי.
ההתחלה המבוהלת: "דיאטה סוכרתית" קלאסית
הדבר הראשון שעשיתי, כמו כל אחד אחר, היה לחפש בגוגל. "דיאטה לסוכרתיים". ים של מידע, רובו סותר את עצמו. הורדתי סוכר, כמובן. לחם לבן? אאוט. פירות מתוקים? גם אאוט. עברתי לאכול בעיקר ירקות וחלבונים. ירדתי במשקל, זה נכון, אבל הרגשתי אומללה. עצבנית. חסרת אנרגיה. ואז הבנתי משהו: זה לא יכול להיות הפתרון. זה היה פשוט מדי, פשטני מדי.
אבל למה בעצם הורדתי את הפירות?! הרי נאמר לי שפירות בריאים?! מה אני מפספסת פה?
מקורות מפתיעים: יוצאים מהקופסה
מכירות את זה שדווקא כשאתן מחפשות משהו ספציפי, אתן מוצאות משהו אחר, הרבה יותר מעניין? זה מה שקרה לי. במקום להתמקד רק באתרים רפואיים, התחלתי לחקור תרבויות שונות, דרכי תזונה מסורתיות. גיליתי למשל, שבמקומות מסוימים בעולם, אנשים אוכלים כמויות גדולות של פירות (כולל פירות מתוקים!) ועדיין בריאים וחזקים. איך זה יכול להיות? התחלתי לקרוא מחקרים על השפעת השילוב של מזונות שונים, על תזמון ארוחות, על ההשפעה של סטרס על רמות הסוכר בדם. התחלתי לחשוב אחרת.
פתאום הבנתי שאולי הבעיה היא לא בפירות עצמם, אלא באופן שבו אני אוכלת אותם. האם אני אוכלת אותם על בטן ריקה? האם אני משלבת אותם עם שומן וחלבון? האם אני לחוצה בזמן שאני אוכלת?
עקרון האיזון: הקאץ' שלא מדברים עליו
ואז נתקלתי במחקר מעניין שפורסם בכתב העת American Journal of Clinical Nutrition (PMID: 12672778). הוא הראה ששילוב של סיבים, חלבון ושומן בריא עם פחמימות (כולל פירות) יכול למתן את העלייה ברמות הסוכר בדם. אהה! זה כבר נשמע יותר הגיוני! הבנתי שהמשחק הוא לא רק להוריד דברים, אלא לאזן אותם.
אבל מה זה אומר בפועל? ניסיתי וטעיתי. וטעיתי הרבה. לא הכל עבד כמו שציפיתי, והיו ימים שהרגשתי מיואשת. אבל המשכתי לחקור, להקשיב לגוף שלי, ולמדתי מה עובד בשבילי.
הבנתי שהאוכל הוא לא אויב, אלא שותף.
מעבר לאוכל: הנפש משפיעה על הסוכר (וגם ההפך)
גיליתי גם שהסטרס משחק תפקיד עצום. כשנמצאים במתח, הגוף משחרר הורמונים שמעלים את רמות הסוכר בדם. (מקור: Harvard Health Publishing, "Understanding the stress response"). אז התחלתי לשלב טכניקות הרפיה, כמו מדיטציה ונשימות עמוקות, בשגרה היומיומית שלי. וניחשתן נכון? זה עזר!
זה היה כמו פאזל ענק, וכל חלק היה חשוב: תזונה, פעילות גופנית, שינה, ניהול סטרס.
התזונה החדשה שלי: גמישה, מודעת, אישית
היום, התזונה שלי שונה מאוד ממה שהייתה לפני כמה חודשים. אני עדיין מקפידה על תזונה מאוזנת, אבל אני לא מפחדת לאכול פירות. אני פשוט מקפידה לשלב אותם עם שומן וחלבון, ולאכול אותם בשילוב עם ארוחה שלמה. אני גם לא נמנעת מחטיפים מדי פעם (אבל בוחרת באופציות בריאות יותר). והכי חשוב? אני מקשיבה לגוף שלי.
אני לא מאמינה ב"תרופות קסם". אני מאמינה בעבודה קשה, בניסוי וטעייה, ובגישה אישית. מה שעובד בשבילי, לא בהכרח יעבוד בשבילכן. וזה בסדר.
המטרה היא לא להגיע לשלמות, אלא לחיות חיים בריאים ומאוזנים.
אז מה השורה התחתונה? הבדיקות האלה שינו את חיי. הן אילצו אותי לעצור, לחשוב מחדש, ולגלות עולם שלם של ידע ותובנות. ולא, אני עדיין לא "מומחית לסוכרת". אבל אני יותר מודעת לגוף שלי, יותר קשובה לצרכים שלו, ויותר מאושרת.
ומה איתכן? האם יצא לכן להתמודד עם אתגר בריאותי ששינה את התזונה שלכן? אני סקרנית לשמוע! שתפו אותי בתגובות. אולי נלמד אחת מהשנייה משהו חדש.
