אוקיי, אני מודה, בהתחלה צחקתי. הפרוטוקול היפני לחיזוק מערכת החיסון? נשמע כמו עוד טרנד חולף מאינסטגרם. אתם יודעים, אחד מאלה שמבטיחים הרים וגבעות ומסתכמים בסוף בעוד שייק ירוק שאף אחד לא שותה.
אבל משהו בגישה היפנית, בשילוב הזה שבין מסורת עתיקה למחקר מדעי מודרני, גרם לי לעצור רגע ולחשוב. ואז, כמו תמיד, הגיע השפעת של החורף, הפעם מלווה בחום של 40 מעלות צלזיוס, והצחוק הפך נואשות. הבנתי שאני חייבת משהו אחר.
הפרוטוקול היפני, בגדול, מתבסס על כמה עקרונות מרכזיים: שינה מספקת, תזונה מאוזנת ועשירה במזונות מותססים, פעילות גופנית מתונה (אבל קבועה!) ושילוב של תרגולי מיינדפולנס.
אז איפה הקאץ'? איפה התובנה המפתיעה? זה לא מה שאתם חושבים.
לכאורה, הכל נשמע כמו עצות סבתא. כן, כן, לישון טוב, לאכול בריא, לזוז קצת… נו באמת. אבל כאן טמונה הגאונות – בפשטות. כי דווקא בתוך היומיום המטורף הזה, אנחנו שוכחים את הדברים הכי בסיסיים, את אבני היסוד של הבריאות שלנו.
התחלתי בקטן. באמת בקטן. מדיטציה של חמש דקות בבוקר (כן, גם כשאני מאחרת), הליכה קצרה בפארק בשעות הצהריים (במקום עוד מייל לבן במשרד), וכמובן – ניסיתי להכניס יותר מזונות מותססים לתפריט.
לגבי המזונות המותססים – זה היה אתגר. אני לא חובבת כרוב כבוש מושבעת, בלשון המעטה. אבל גיליתי עולם שלם של אפשרויות: קימצ'י, מיסו, טמפה, נאטו (שעל זה אני עדיין עובדת, האמת). התחלתי להכין קומבוצ'ה ביתית (ניסוי וטעייה, בלגן רציני במטבח), והכנסתי יוגורט ביו איכותי לתפריט היומי.
וזה עבד. אבל לא כמו שחשבתי.
מערכת החיסון שלי אכן התחזקה. אני חולה פחות, וכשאני כבר נדבקת במשהו, ההחלמה מהירה יותר. אבל השינוי האמיתי קרה במקום אחר לגמרי – במצב הרוח שלי.
פתאום, הלחץ בעבודה נראה קצת פחות מאיים, הפקקים בכביש קצת פחות מעצבנים, והשינה – הו השינה! – הפכה עמוקה ומשקמת יותר. גיליתי שאני יותר סבלנית, יותר קשובה, יותר… שמחה.
וזה בדיוק העניין. הפרוטוקול היפני הוא לא רק על חיזוק מערכת החיסון. הוא על איזון. על הקשר העמוק בין גוף ונפש. על ההבנה שהבריאות שלנו היא לא רק תוצאה של מה שאנחנו אוכלים, אלא גם של איך אנחנו חושבים, איך אנחנו מרגישים ואיך אנחנו מתייחסים לעצמנו.
הנה נקודה למחשבה: האם אנחנו באמת מקשיבים לגוף שלנו? האם אנחנו נותנים לו את מה שהוא באמת צריך, או שאנחנו רק מטפלים בסימפטומים?
קחו לדוגמה את השינה. כולנו יודעים שצריך לישון 7-8 שעות בלילה. אבל כמה מאיתנו באמת עושים את זה? אני יודעת, אני יודעת, גם אני הייתי חוטאת בזה לא מעט. אבל כששיניתי את סדרי העדיפויות והתחלתי להקדיש יותר זמן לשינה, הכל השתנה.
אני לא אומרת שזה קל. החיים מטורפים, יש לחצים, יש דד-ליינים. אבל גיליתי שגם שינויים קטנים יכולים לעשות הבדל עצום. במקום להסתכל על הפרוטוקול היפני כמשימה נוספת ברשימה הבלתי נגמרת, התחלתי להתייחס אליו כאל מתנה שאני נותנת לעצמי.
משהו שקראתי פעם, ממחקר של אוניברסיטת קיטו ביפן על השפעת "יערות מרפא" על מערכת החיסון, הדליק לי נורה. החוקרים גילו שאנשים שמבלים זמן קצוב ביער, סופגים לתוכם תרכובות אורגניות נדיפות שמפרישים העצים, מה שמכונה "פיטונצידים". התרכובות האלה משפרות את פעילות תאי ה-NK (Natural Killer cells) – קו ההגנה הראשון של הגוף נגד וירוסים ותאים סרטניים. [מקור: Li, Q., Morimoto, K., Kobayashi, M., Inagaki, T., Katsumata, M., Shimizu, T., ... & Krensky, A. M. (2008). Visiting forest, but not city, increases human natural killer activity and expression of anti-cancer proteins. Environmental Health and Preventive Medicine, 13(1), 9-17.]
זו הייתה נקודת מפנה. הבנתי שחיזוק מערכת החיסון הוא לא רק עניין של תזונה ופעילות גופנית, אלא גם של חיבור לטבע. התחלתי לצאת יותר לטייל בטבע, לנשום אוויר צח, לספוג את השקט הזה.
אבל הנה משהו שלא מספרים לכם: היו לי גם נפילות. היו ימים שפשוט לא הצלחתי לקום למדיטציה, היו תקופות שחזרתי להזמין טייק אווי ג'אנק פוד, היו שבועות שהזנחתי את האימונים. וזה בסדר. אנחנו בני אדם.
מה שלמדתי הוא שהמפתח הוא לא להיות מושלם, אלא להיות עקבי. לא לוותר לעצמי לגמרי, אלא לחזור למסלול כמה שיותר מהר.
אני גם מבינה, אחרי שנה וחצי, שאני עדיין רחוקה מלשלוט בפרוטוקול. אבל אני נהנית מהדרך. אני לומדת על עצמי, על הגוף שלי, על הנפש שלי. ואני מגלה שהבריאות היא לא יעד, אלא מסע.
אז מה התובנה המפתיעה? שהסוד לחיזוק מערכת החיסון לא נמצא באיזה סופר-פוד אקזוטי או תוסף תזונה יקר, אלא בהקשבה פנימית, באיזון ובחיבור לטבע. שהפתרון נמצא בנו, בתוך היומיום שלנו. אנחנו פשוט צריכים לעצור רגע, לנשום עמוק ולהקשיב.
איזו שאלה אתם הייתם רוצים לשאול את הגוף שלכם היום?
