אוקיי, תקשיבו לזה. אני, נעמה, טיפוס של לילה מובהק, זאת שאם העולם היה תלוי בזה הייתי מוצאת דרך להפוך את השמש לירח. בוקר? אויב. קפה? ניסיון נואש להחיות מת. אבל לפני כמה חודשים, נתקלתי במשהו שגרם לי להרים גבה. או יותר נכון, לגרום לגוף שלי לצרוח בזמן שהמוח שלי אומר "מה לעזאזל חשבת לעצמך?!".
מקלחת קרה בבוקר.
כן, אני יודעת. נשמע כמו סוג של עינוי סיני. חשבתי את אותו הדבר. אבל אחרי עוד בוקר של בהייה חסרת תוחלת במסך הטלפון, גלגלתי את העיניים ואמרתי לעצמי "יאללה, נעמה, מה כבר יכול להיות?".
אלוהים אדירים, מה כבר יכול להיות.
המים האלה הרגישו כמו מי קרח ישירות מהקוטב הצפוני. צרחתי. השתעלתי. ניסיתי לברוח. אבל משהו קרה שם, בין הצמרמורות לבין הנשימות הכבדות. משהו...התעורר.
אני לא אשקר, בימים הראשונים שנאתי כל רגע. כל טיפה כאבה. ממש רציתי לחזור למיטה החמה והנעימה שלי, ללשקוע בתוך הכרית ולהתעלם מהעולם. אבל המשכתי. למה? כי בין כל הכאוס הזה, התחלתי להרגיש... אחרת.
הימים שלי התחילו עם יותר אנרגיה. פחות עצבים. וכן, קצת יותר סבלנות לבוס המעצבן שלי.
אבל רגע, לפני שאתם רצים למקלחת ומשנים את הגדרות המים לקרים במיוחד - בואו נדבר על זה שנייה.
מה לעזאזל קורה שם בגוף שלי?
התחלתי לחקור. מה גורם למים קרים לעשות לנו? מסתבר שזה לא רק "שוק" לגוף. מחקרים (כמו זה שפורסם ב- "PLoS ONE" על ידי Nikolai A. Shevchuk) מראים שמקלחות קרות יכולות להגביר את הערנות, לשפר את זרימת הדם ואפילו להשפיע על מצב הרוח. האמת? זה די הגיוני. כשהגוף שלך חווה סטרס קצר ומבוקר, הוא מגיב בהגברת שחרור של הורמונים כמו נוראדרנלין, שיכולים להרים את מצב הרוח ואת רמות האנרגיה.
ואז נזכרתי בשיחה עם חברה, דוקטור לביולוגיה, שאמרה לי פעם: "הגוף שלנו הוא מכונה מדהימה. הוא בנוי להתמודד עם אתגרים. לפעמים, קצת סטרס מבוקר יכול לעשות פלאים".
אבל כאן מגיעה התובנה המפתיעה: זה לא רק על הפיזיולוגיה. זה גם על המנטליות.
הקרב הקטן שמנצח לך את היום.
תחשבו על זה: לקפוץ למים קרים כשכל מה שאתם רוצים זה להישאר מתחת לשמיכה זה מאבק. זו החלטה מודעת. זה להגיד לעצמכם "אני יכול/ה להתמודד עם זה". וברגע שאתם מנצחים את המאבק הקטן הזה בבוקר, אתם מתחילים את היום בתחושה של ניצחון.
תחושת מסוגלות עצמית זה דבר חזק.
הבעיה? אני לא תמיד מצליחה. יש ימים שבהם אני פשוט מכבה את המים ובורחת בחזרה לחימום הנעים. ויודעים מה? זה בסדר. זה חלק מהתהליך. אני לא רובוט. אני אנושית.
הבנתי שהסוד הוא לא בפרפקציוניזם, אלא בעקביות. לא חייבים מקלחת קרה כל יום. לא חייבים 10 דקות. אפילו דקה אחת יכולה לעשות את ההבדל.
רגע, זה הפתרון לכל הבעיות שלי?
ברור שלא. בואו נהיה ריאליים. מקלחת קרה לא תפתור לי את המשבר הכלכלי או את הפקקים בבוקר. אבל היא כן נותנת לי כלי קטן וחזק להתמודד עם האתגרים האלה בצורה טובה יותר.
אבל פה צצה שאלה מעניינת: האם אנחנו, בחברה המודרנית, איבדנו את היכולת להתמודד עם אי נוחות? האם אנחנו כל כך מפחדים מסבל קל, שאנחנו מוותרים על היתרונות האדירים שהוא יכול להביא?
קחו את זה כנקודה למחשבה.
אז מה הלאה?
אני ממשיכה עם הניסוי ההזוי שלי. לא יודעת אם אהפוך לגורו של מקלחות קרות, אבל אני כן יודעת שלמדתי משהו חשוב על עצמי, על הגוף שלי ועל הכוח של ההחלטות הקטנות.
ואם אתם שואלים אותי? תנסו. מה כבר יכול להיות? (חוץ מכמה צמרמורות קשות).
עכשיו, ספרו לי אתם. ניסיתם פעם משהו מטורף בשביל לשפר את מצב הרוח? שתפו אותי! אני תמיד מחפשת את ההרפתקה הבאה...
