היי, כאן נעמה. אני רוצה לספר לכם על פעם אחת, לא כל כך מזמן, שבה כמעט הרסתי הכל עם צמחי מרפא. כן, אני, זו שמדברת עליהם בהתלהבות כזו, שמכורה לניחוחות ולריפוי הטבעי.
אבל לפני שנתחיל, תשאלו את עצמכן: האם באמת אפשר לרפא הכל רק עם צמחים? אני חשבתי שכן.
הכל התחיל מתוך כוונה טובה. חברה טובה שלי, נועה, סבלה מחרדות קשות. היא ניסתה הכל: טיפול פסיכולוגי, תרופות, מדיטציה... אבל כלום לא ממש עזר. ואז, בעיצומה של מצוקה, היא פנתה אליי.
בתור מישהי שלמדה שנים על צמחי מרפא, הרגשתי שאני חייבת לעזור. קראתי המון על צמחים שמקלים על חרדה: קמומיל, לבנדר, מליסה, פסיפלורה... הרכבתי לנועה תערובת מותאמת אישית, עם מינונים שלדעתי היו מושלמים.
"זה יעשה פלאים," אמרתי לה בביטחון. "תוך כמה ימים תרגישי הקלה משמעותית."
כמה שטעיתי.
בימים הראשונים נועה הרגישה קצת יותר רגועה, אבל אז הגיעו תופעות הלוואי: בחילות, סחרחורות, כאבי בטן. מצבה רק החמיר.
נכנסתי לפאניקה. מה עשיתי? איך יכולתי להיות כל כך בטוחה בעצמי?
התקשרתי למיכל, המורה שלי לצמחי מרפא, מבוהלת. "מיכל, עשיתי טעות נוראית! גרמתי לנועה להרגיש גרוע יותר!"
מיכל, בקולה הרגוע והסמכותי, שאלה: "נעמה, האם התייחסת לצמח כאל תרופה, או כאל חלק ממערכת שלמה?"
שאלת מיליון הדולר.
התשובה הייתה ברורה: התייחסתי לצמח כאל כדור פלא שיפתור את כל הבעיות. התעלמתי מההיסטוריה הרפואית של נועה, מהרגלי התזונה שלה, מרמת הסטרס שלה בעבודה. שכחתי שלכל אדם יש את המערכת האישית שלו, ומה שעובד עבור אחד לא בהכרח יעבוד עבור אחר.
זה היה שיעור קשה, אבל הכרחי. צמחי מרפא הם לא תחליף לטיפול רפואי או פסיכולוגי. הם כלי עזר, חלק ממערכת הוליסטית שמתייחסת לאדם כמכלול.
אחרי השיחה עם מיכל, שיניתי גישה. יחד עם נועה, פנינו לרופא המשפחה שלה כדי לשלול בעיות רפואיות אחרות. התחלנו לעבוד עם תזונאית כדי לשפר את התזונה שלה. ורק אז, לאחר שהמערכת שלה התאזנה קצת, חזרנו לצמחי המרפא – הפעם במינונים קטנים יותר ובהתאמה אישית מלאה.
הפעם זה עבד. נועה התחילה להרגיש הקלה אמיתית, אבל זה לא היה קסם בן לילה. זה היה תהליך הדרגתי, של הקשבה, סבלנות והתאמה.
אני יודעת מה אתן חושבות: "אז מה בעצם הנקודה? צמחי מרפא עובדים או לא?"
התשובה מורכבת. צמחי מרפא יכולים להיות יעילים מאוד, אבל הם לא תרופת פלא. הם דורשים הבנה, זהירות והתאמה אישית. הם דורשים הקשבה לגוף ולנפש.
ועוד משהו שלמדתי: ידע לבד לא מספיק. גם אם קראתי מאות ספרים ומאמרים, עדיין הייתי צריכה ניסיון מעשי, הדרכה ממורה מנוסה ובעיקר - אמפתיה.
אז איפה המקורות המפתיעים, אתן שואלות? דווקא מתוך הכישלון הזה. מתוך התחושה הנוראית של האשמה והחרטה. משם צמח הצורך האמיתי להבין לעומק את המורכבות של הריפוי.
וגם, שיחה עם גנן זקן שגידל צמחי מרפא כל חייו לימדה אותי שיעור חשוב: "צמח מרפא חייב להיות מוערך כמו חבר, לא כמו כלי."
אני יודעת, אולי ציפיתן שאספר על איזה צמח פלא שהציל את המצב. אבל האמת היא שאין קיצורי דרך. הריפוי האמיתי מגיע מתוך הקשבה, סבלנות ואהבה.
אז בפעם הבאה שאתן שוקלות להשתמש בצמחי מרפא, זכרו את הסיפור שלי. אל תתייחסו אליהם כאל פתרון קסם, אלא כאל כלי עזר במסע שלכם לבריאות טובה יותר.
עכשיו אני שואלת אתכן - אילו אמונות מגבילות מנעו מכם לנסות דברים חדשים? ואילו טעויות לימדו אתכם הכי הרבה על עצמכם? שתפו אותי בתגובות! אני כאן כדי להקשיב וללמוד יחד איתכן.
