האמת? הייתי בשוק.
כמו רבות מכן, גם אני נפלתי בקסם של השמנים האתריים. הריחות המרגיעים, התחושה הטבעית, ההבטחה לשיפור מצב הרוח והעור… קניתי את הסיפור, ובגדול. במיוחד התאהבתי בשמן אתרי יקר במיוחד, כזה שמבטיח ניסים ונפלאות לעור הפנים. האריזה המהודרת, הריח המשכר, המחיר – הכל צעק "איכות!"
אבל אז, משהו הרגיש לא נכון. העור שלי, במקום להודות לי, התחיל להגיב בצורה מוזרה. פצעונים קטנים הופיעו פתאום, האדמומיות התגברה, והתחושה הכללית הייתה רחוקה מ"זוהרת". התחלתי לחשוד. האם יכול להיות שהשמן היקר הזה הוא הבעיה?
התחלתי לחקור. באמת לחקור. לא רק לקרוא בלוגים של חובבות טיפוח (שאני כל כך אוהבת!), אלא גם לחפש מחקרים רציניים. כאן התחילה התובנה המטרידה: שמנים אתריים, למרות הדימוי הטבעי שלהם, הם חומרים מאוד מרוכזים ופעילים. מרוכזים מדי לפעמים.
"שמן אתרי הוא כמו תרופה, לא כמו קרם לחות," הסבירה לי רוקחת טבעית אחת, ד"ר מיכל לוי, כשפניתי אליה לייעוץ. "הם יכולים להיות מדהימים, אבל גם לגרום נזק אם לא משתמשים בהם נכון." (מקור: ראיון אישי עם ד"ר מיכל לוי, רוקחת טבעית).
פסקת מחשבה: רגע, אז כל מה שחשבתי על שמנים אתריים היה שגוי? האם בזבזתי כל כך הרבה כסף על מוצרים שמזיקים לי?
התחלתי לבדוק את הרכיבים של השמן האתרי היקר שלי. והנה ההפתעה: אחד הרכיבים הבולטים היה לימונן, חומר ריחני שנמצא גם בקליפת תפוז. לימונן ידוע בתכונותיו המרעננות, אבל גם ביכולתו לגרות את העור, במיוחד כשהוא מרוכז.
ואז עלה לי רעיון. רעיון משוגע, הייתי אומרת. מה אם… מה אם החלופה לשמן האתרי היקר הזה נמצאת לי ממש מול העיניים, במקרר?
כן, ניחשתן נכון. התחלתי להשתמש בשמן תפוז טרי. לא השמן האתרי המרוכז, אלא פשוט שמן שהכנתי מקליפות תפוזים אורגניים.
אני יודעת, זה נשמע קצת… מוזר. אבל הקשיבו לי רגע. לקחתי קליפות תפוזים (אורגניים, חשוב!) והשרתי אותן בשמן זית כתית מעולה למשך שבועיים. כן, שבועיים. הייתי סקפטית מאוד בהתחלה. אבל אחרי שבועיים, סיננתי את השמן וניסיתי אותו על הפנים שלי.
התוצאה? מדהימה.
העור שלי נרגע, האדמומיות פחתה, והפצעונים הקטנים נעלמו. נעלמו!
"אנשים שוכחים לעיתים קרובות את הכוח העצום שנמצא בחומרים טריים וטבעיים," הסביר לי תזונאי הוליסטי, דניאל כהן, כששיתפתי אותו בתגלית שלי. "הגוף שלנו מגיב הכי טוב למה שהוא מכיר ומזהה." (מקור: שיחה עם דניאל כהן, תזונאי הוליסטי).
זה לא אומר ששמנים אתריים הם רעים. ממש לא. אבל זה אומר שצריך להשתמש בהם בחוכמה, בזהירות, ובריכוזים נמוכים. וזה גם אומר שלפעמים, הפתרון הטוב ביותר נמצא ממש מתחת לאף שלנו, בצורה פשוטה ונגישה.
אגב, גיליתי גם ששמן התפוז הביתי שלי מעולה לניקוי הפנים. הוא ממיס איפור בצורה מדהימה ומשאיר את העור רך ונעים.
היו גם כישלונות, כמובן. בפעם הראשונה שניסיתי, לא סיננתי את השמן טוב מספיק, וקליפות התפוז סתמו לי את הכיור. למדתי בדרך הקשה! אבל אני חושבת שזה חלק מהעניין – ללמוד, להתנסות, לטעות, ולמצוא את מה שעובד הכי טוב לנו.
פסקת מחשבה: האם זה אומר שעלי לוותר על כל השמנים האתריים שלי? האם יש דרך לשלב אותם בתבונה בשגרת הטיפוח שלי?
אני עדיין לומדת. אני עדיין מתנסה. אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות: לפעמים, הפתרונות הכי מפתיעים הם גם הכי פשוטים. ולפעמים, היופי האמיתי טמון בפשטות הזו.
אז מה אתן אומרות? האם תנסו להכין שמן תפוז ביתי? אשמח לשמוע את התגובות שלכן!
