אני חייבת להודות, כשיצאתי לסיור צמחי המרפא במדבר עם המרפאה הבדואית, הייתי סקפטית. מאוד סקפטית. אני, נעמה, עם כל הגישה ההוליסטית והאהבה לטבע, קצת הרמתי גבה על "הקסמים" שלהם. חשבתי שאני באה ללמוד, אבל בעצם באתי קצת לבדוק. טעות. איזה מזל שהתבדיתי.
מה שהתחיל כסוג של חופשה אקזוטית הפך למסע פנימי מטלטל. הבנתי שהידע העתיק הזה, שעובר מדור לדור, הוא הרבה יותר מ"תרופות סבתא". הוא שילוב מדהים של ניסיון מצטבר, אינטואיציה חדה והבנה עמוקה של הקשר בין האדם לאדמה.
המדבר מלמד סבלנות (וגם צניעות)
הדבר הראשון שתפס אותי היה השקט. שקט שלא הכרתי. אתה רגיל לרעש של העיר, לרעש של המחשבות שלך, ופתאום... כלום. רק הרוח והחול. זה היה השיעור הראשון שלי: לפעמים צריך להשקיט כדי לשמוע.
המרפאה הבדואית הזו, משפחה שלמה בעצם, קיבלה אותי כאילו הייתי חלק מהם. בלי שאלות מיותרות, בלי שיפוטיות. רק כוס תה מתוק ועשבים שמדיפים ריח של אדמה.
אחת הנשים, עאישה, לקחה אותי לסיור בשטח. היא הראתה לי צמחים שמעולם לא ראיתי, הסבירה על התכונות שלהם, על איך הם עוזרים לבעיות עיכול, כאבי ראש, פצעים. לא תיאוריה, אלא מתוך ניסיון חיים. היא ידעה בדיוק איפה כל צמח גדל, מתי הזמן הנכון לקטוף אותו, איך לייבש אותו. ידע שמועבר בדם, לא בספרים.
אבל האמת? בהתחלה לא הבנתי כלום. ניסיתי להשוות את מה שהיא אומרת לי לידע שלי, לחפש הוכחות מדעיות. עד שנמאס לה. היא עצרה אותי ואמרה: "נעמה, את רואה את השמש הזאת? היא מחממת אותך, נכון? את צריכה הוכחה מדעית לזה?"
בום.
זה היה הרגע שהבנתי. אני תקועה בתוך הראש שלי. אני מנסה להבין הכל דרך הגיון, אבל יש דברים שפשוט צריך להרגיש. לסמוך על האינטואיציה. לפעמים הידע הכי עמוק נמצא מעבר למילים.
כמה מילים על תרמילאות וצמחי מרפא
אוקיי, אז אחרי שהשתחררתי קצת מהמחשבות המקובעות שלי, התחלתי לחשוב איך כל הידע הזה יכול לעזור לי בטיולים שלי. הרי אני מטיילת הרבה, ולפעמים קורים דברים - פצעים, כוויות שמש, כאבי בטן. תמיד הסתמכתי על התרופות הקונבנציונליות, אבל עכשיו הבנתי שיש עוד אפשרויות.
אבל רגע, לא הכל ורוד.
לסחוב תרמיל עמוס בצמחים זה לא רעיון טוב. צריך לדעת מה לקחת, כמה לקחת ואיך לשמור על זה. וגם - חשוב לדעת איך להשתמש בצמחים בצורה נכונה. לא כל צמח מתאים לכל אחד, ויש צמחים שיכולים להיות רעילים. כאן נכנסת הזהירות.
הזהרו מהיבריס. ההבנה החדשה שלכם אינה מצדיקה זלזול בידע קונבנציונאלי.
עאישה הסבירה לי שחשוב להתחיל בקטן. ללמוד לזהות כמה צמחים בסיסיים, כמו אלוורה (לכוויות), בבונג (לכאבי בטן וחרדה) ולבנדר (להרגעה). לדעת איך להכין מהם חליטות, משחות או שמן עיסוי. פשוט זה מתוחכם.
ואז הבנתי משהו חשוב: תרמילאות צמחי מרפא זה לא רק על הידע הטכני. זה גם על הקשר עם הטבע. זה על להקדיש זמן להתבונן בצמחים, להרגיש את האנרגיה שלהם, להקשיב למה שהם אומרים לך.
מאיפה להתחיל? (ואיך לא ליפול בפח)
אז איך מתחילים את המסע הזה? אני מציעה להתחיל בקורס בסיסי בצמחי מרפא. לא חייבים להיות מומחים, אבל חשוב להבין את העקרונות הבסיסיים, ללמוד איך לזהות צמחים, איך להשתמש בהם בבטחה, ומהן הסכנות האפשריות.
חשוב גם לבחור מורה שאתם סומכים עליו. מישהו שמחובר לטבע, שיש לו ניסיון מעשי, ושלא מפחד להודות שהוא לא יודע הכל. אמינות נובעת משקיפות.
אני אישית התחלתי עם קורס אצל נטעלי קרין, נטורופתית מדהימה, והשתתפתי בסדנאות של "מעין הטבע" – למדתי המון. (מקורות מקצועיים, זוכרים?)
אבל הכי חשוב – תתחילו לטייל. תצאו לשטח, תתבוננו בצמחים, תנסו לזהות אותם, תקראו עליהם. תתחילו לאט לאט לשלב אותם בחיים שלכם. להכין תה מצמחים שקטפתם בעצמכם, למרוח שמן לבנדר על העור אחרי יום ארוך, להכין משחה לפצעים מחומרים טבעיים.
אבל, ואני חייבת להדגיש את זה - אל תסמכו רק על צמחי מרפא. אם יש לכם בעיה רפואית רצינית, לכו לרופא. צמחי מרפא הם כלי עזר, לא תחליף לטיפול רפואי. (מודה, גם אני לפעמים שוכחת את זה).
התובנה המפתיעה (ומה הלאה?)
אז מה למדתי מהסיור הזה עם המרפאה הבדואית? קודם כל, למדתי שיש הרבה יותר ידע בעולם ממה שאני חושבת. למדתי שיש דרכים אחרות לראות את העולם, דרכים שהן לא תמיד הגיוניות, אבל הן עובדות. למדתי שאני צריכה להיות יותר צנועה, יותר פתוחה, יותר סקרנית.
אבל מעבר לזה, למדתי משהו יותר עמוק: למדתי שהטבע הוא מרפא. לא רק צמחי המרפא, אלא הטבע כולו. השקט, האוויר, האדמה, השמש. הטבע מזמין אותנו לחזור לעצמנו.
עכשיו, אני עדיין לומדת. עדיין עושה טעויות. עדיין סקפטית לפעמים. אבל אני גם יותר פתוחה, יותר סקרנית, יותר מחוברת לטבע. ואני יודעת שיש לי עוד הרבה מה ללמוד.
ואולי זה כל העניין. המסע חשוב יותר מהיעד.
אז מה אתכם? האם גם אתם מרגישים את הקריאה לחזור לטבע? אילו צמחי מרפא אתם מכירים? שתפו אותי בתגובות! אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם.
