אוקיי, בואו נדבר על דלקת. אבל לא הדלקת הזו שמקפיצה אותך למיון עם חום 40. אני מדברת על דלקת כרונית שקטה, כזו שמכרסמת מבפנים בלי לעשות רעש גדול. סוג של גנב קטן שמתגורר בגוף שלך.
תקופה ארוכה הרגשתי "לא משהו". עייפות כרונית, כאבי בטן בלתי מוסברים, קושי להתרכז. חשבתי שזה סתם לחץ בעבודה. נו, החיים. אבל משהו בפנים אמר לי שמשהו לא בסדר.
הרופאה שלי, כפרה עליה, המליצה לעשות בדיקות דם מקיפות. הכל יצא "תקין". אבל אני? אני המשכתי להרגיש זוועה. שם התחיל המסע שלי לחקור את הדלקת השקטה.
ואז נתקלתי במושג "דלקת כרונית" והבנתי שמשהו כאן מסתדר לי. דלקת שלא רואים בבדיקות הדם השגרתיות, אבל מרגישים אותה בכל תא בגוף. זה הרגיש כמו הארה.
איך מודדים דלקת בבית? האם זה בכלל אפשרי?
זו השאלה ששיגעה אותי. ברור שאפשר לעשות בדיקות דם מיוחדות, כמו CRP או ESR, אבל הן יקרות ולא תמיד נגישות. רציתי משהו פשוט, ביתי, כזה שאוכל לעקוב אחריו בעצמי.
התחלתי לחפור באינטרנט. קראתי מחקרים (כן, אני הגיקית הזו), בלוגים, פורומים. גיליתי עולם שלם של מדדים ביתיים לדלקת. חלקם נשמעו לי מופרכים, אחרים הגיוניים יותר.
אחד המקורות המפתיעים שמצאתי היה דווקא ראיון עם תזונאית הוליסטית ביוטיוב. היא דיברה על הקשר בין תזונה לדלקת והזכירה מדד פשוט שנקרא "שונות בקצב הלב" (HRV). זה מדד שמודד את השינויים הקטנים במרווחי הזמן בין פעימות הלב. מחקרים מראים ש-HRV נמוך יכול להעיד על דלקת כרונית בגוף. (מקור: Journal of the American College of Cardiology).
"HRV? מה זה בכלל קשור?", תהיתי. זה נשמע לי קצת ניו-אייג'י בהתחלה, אבל החלטתי לנסות. קניתי שעון חכם שמודד HRV (יש הרבה אופציות היום) והתחלתי לעקוב.
ופה הגיעה ההפתעה הגדולה: גיליתי שה-HRV שלי נמוך באופן משמעותי בימים שאני אוכלת ג'אנק פוד או ישנה פחות משבע שעות. וואו! זה היה חיבור אמיתי בין מה שאני עושה לבין איך הגוף שלי מגיב.
אני חייבת להודות שהייתי סקפטית בהתחלה. אבל המדד הזה, בשילוב עם מעקב אחרי התסמינים שלי, נתן לי תמונה ברורה יותר של מה קורה בגוף שלי. זה לא תחליף לבדיקות רפואיות, כמובן, אבל זה כלי מעולה למעקב עצמי.
אבל רגע, HRV זה לא הכל.
גיליתי גם שיש קשר הדוק בין דלקת למצב הרוח. ידעתם שאנשים עם דיכאון סובלים לרוב מדלקת כרונית ברמה גבוהה יותר? (מקור: Harvard Health Publishing) הגוף והנפש מחוברים יותר ממה שאנחנו חושבים.
הבנתי שאני חייבת לטפל לא רק בגוף, אלא גם בנפש. התחלתי לעשות מדיטציה, לתרגל יוגה ולבלות יותר זמן בטבע. זה נשמע קלישאתי, אבל זה עשה פלאים.
מה למדתי על עצמי?
קודם כל, למדתי להקשיב לגוף שלי. הוא יודע הכי טוב מה הוא צריך. שנית, הבנתי שאין פתרונות קסם. זה תהליך ארוך של ניסוי וטעייה, של הקשבה ושינוי. ושלישית, הבנתי שדלקת היא לא גזר דין. אפשר לנהל אותה, אפשר להפחית אותה, אפשר לחיות איתה בשלום.
אני לא רופאה ולא תזונאית. אני סתם בחורה שרצתה להרגיש טוב יותר ולחלוק את המסע שלה עם אחרים. אז קחו את מה שאני אומרת בערבון מוגבל, אבל תזכרו: הגוף שלכם הוא המקדש שלכם. טפלו בו באהבה.
אני עדיין לומדת ומתנסה. למשל, עכשיו אני חוקרת את הקשר בין חיידקי המעיים לדלקת. זה תחום מורכב, אבל אני מאמינה שיש שם פוטנציאל עצום לשיפור הבריאות.
איך אתן מודדות את הבריאות שלכן בבית? אילו כלים אתן מכירות? שתפו אותי, אני סקרנית לשמוע!
