אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. עמדתי מול מראה, מותשת, אחרי יום מטורף בעבודה. המחשבות רצו לי בראש כמו סרט מואץ – פגישות שלא הספקתי, מיילים שלא נענו, מטלות שנדחו למחר. הרגשתי שאין לי אוויר לנשימה, שהכל קורס עליי. ואז, פתאום, הבנתי משהו. הבנתי שכל הלחץ, החרדה, התסכול – הכל מתבטא בגוף שלי. שהמתח שאני מרגישה בכתפיים, הכיווץ בבטן, הם לא רק תופעות לוואי, אלא חלק מהותי מהחוויה הרגשית שלי.
אבל האמת היא, שהייתי סקפטית. שנים האמנתי שהפתרון לבעיות שלי טמון בשיחות עומק, בפסיכולוגיה, בניתוח מעמיק של העבר. מה הקשר בין הגוף למוח בכלל? איך יציבה נכונה או תרגילי נשימה יכולים לעזור לי להתמודד עם משבר אמיתי?
אז יצאתי למסע. מסע ששינה את כל מה שחשבתי שאני יודעת על חוסן נפשי.
לא רק בראש: איפה מתחיל החוסן האמיתי?
גיליתי משהו מדהים: המוח והגוף שלנו הם לא שני דברים נפרדים, אלא מערכת אחת שלמה ומורכבת. הם מדברים אחד עם השני כל הזמן, משפיעים אחד על השני באופן עמוק. מה שאנחנו עושים עם הגוף שלנו – איך שאנחנו נושמים, עומדים, זזים – משפיע באופן ישיר על מצב הרוח, רמות החרדה והיכולת שלנו להתמודד עם אתגרים.
קחו לדוגמה את מחקרים של ד"ר אמי קאדי על "Power Posing". היא גילתה שעמידה בתנוחות גוף דומיננטיות, אפילו למשך שתי דקות בלבד, יכולה להעלות את רמות הטסטוסטרון ולהוריד את רמות הקורטיזול (הורמון הלחץ) בגוף. (Cuddy, A. J. C., Schultz, S. J., & Fosse, N. E. (2018). P-hacking and semiprediction in social psychology. PloS one, 13(1), e0191247.)
אבל רגע, אל תמהרו לעמוד בתנוחת סופרמן באמצע המשרד. אני לא מדברת על טריקים או קיצורי דרך. אני מדברת על הבנה עמוקה יותר של איך הגוף שלנו עובד, ואיך אנחנו יכולים להשתמש בידע הזה כדי לחזק את החוסן הנפשי שלנו.
אז מהי המולקולה הסודית הזו?
אוקיי, אני מגלה לכם: זו לא מולקולה אחת, אלא קבוצה של מולקולות, הורמונים, נוירוטרנסמיטורים, שכולם פועלים יחד כדי ליצור את מה שאנחנו מכנים "חוסן נפשי". אבל המפתח האמיתי הוא היכולת שלנו להשפיע על המערכת הזו באמצעות התנהלות גופנית מודעת.
חשבתם פעם למה יוגה כל כך מרגיעה? זה לא רק העניין הרוחני או התנוחות הגמישות. יוגה משלבת תנועה, נשימה ומודעות גופנית – שלושה אלמנטים שמסייעים לוויסות מערכת העצבים שלנו ולהפחתת הלחץ.
הניסוי הכושל שלי עם מדיטציה (ומה למדתי מזה)
ניסיתי מדיטציה במשך חודשים. באמת שניסיתי. אבל בכל פעם מצאתי את עצמי נלחצת עוד יותר מהניסיון להשקיט את המחשבות שלי. הרגשתי שאני נכשלת, וזה רק הגביר את החרדה שלי.
ואז הבנתי. מדיטציה לא מתאימה לכולם. בשבילי, הכניסה למצב מדיטטיבי הייתה קשה מדי. הגוף שלי היה צריך משהו אחר – משהו יותר אקטיבי, יותר פיזי.
התחלתי לרוץ. לאט, בהתחלה, בקושי 20 דקות. אבל לאט לאט, התאהבתי בתחושה של הגוף שלי בתנועה, של הלב פועם, של הנשימה מתגברת. גיליתי שריצה היא המדיטציה שלי. שהיא עוזרת לי לשחרר מתחים, לנקות את הראש ולהרגיש חזקה יותר, פיזית ונפשית.
מקורות מפתיעים: כשגוף ומוח נפגשים ברחבת הריקודים
המחקרים מראים שאפילו ריקוד ספונטני, חסר תכלית, יכול לשפר את מצב הרוח ולהפחית חרדה. תחשבו על זה – כשאתם רוקדים, אתם משחררים את הגוף, נותנים לו להתנועע בחופשיות, בלי שיפוטיות או ציפיות. אתם פשוט מתחברים לרגע, למוזיקה, לתחושה. זה סוג של מדיטציה בתנועה, רק עם יותר כיף!
והנה משהו שאולי יפתיע אתכם: גם משחקי וידאו יכולים להיות מועילים. (Gazzaley, A., & Rosen, L. D. (2016). The distracted mind: Ancient brains in a high-tech world. MIT press.) מחקרים מראים שמשחקים שדורשים ריכוז, תגובה מהירה ופתרון בעיות יכולים לשפר את התפקודים הקוגניטיביים שלנו, כמו זיכרון, קשב ויכולת תכנון. כמובן, הכל במידה.
האותיות הקטנות: מתי זה לא עובד?
חשוב להבין: אין פתרון קסם אחד שמתאים לכולם. מה שעובד בשבילי, לא בהכרח יעבוד בשבילכם. חשוב להקשיב לגוף שלכם, לנסות דברים שונים ולמצוא את מה שהכי מתאים לכם.
וגם, חשוב להיות מציאותיים. התנהלות גופנית מודעת יכולה לחזק את החוסן הנפשי שלנו, אבל היא לא תחליף טיפול פסיכולוגי או תרופות במקרים קיצוניים. זה כלי נוסף בארגז הכלים שלנו, כלי רב עוצמה, אבל לא פתרון יחיד.
מחשבה לסיום (שלא ממש סוגרת את הפינה)
אני עדיין לומדת. עדיין מגלה דברים חדשים על הקשר המדהים בין הגוף למוח. ואני תוהה – האם אנחנו באמת מנצלים את מלוא הפוטנציאל של הקשר הזה? האם אנחנו יכולים ללמד את עצמנו להיות יותר מודעים לגוף שלנו, להקשיב לו, ולהשתמש בו ככלי לחיזוק החוסן הנפשי שלנו?
אני מזמינה אתכם לחשוב על זה. מה אתם עושים כדי לחזק את החוסן הנפשי שלכם? האם אתם מקשיבים לגוף שלכם? האם אתם מודעים לקשר בין הגוף למוח?
שתפו אותי, אני סקרנית לשמוע.
