האמת? כשמצאתי את הספר הזה, חשבתי לעצמי "נו באמת, עוד ספר עתיק עם הבטחות מוגזמות". הייתי סקפטית, מאוד. סבלתי מנזלת כרונית כבר שנים, ניסיתי הכל – תרופות סבתא, תרופות קונבנציונליות, שינויי תזונה... כלום לא עבד. אבל משהו בספר הזה, בקול הצלול והאנושי שלו, משך אותי פנימה. ואני כל כך שמחה שנתתי לו צ'אנס.
הספר, שנראה כאילו נכתב לפני מאות שנים, היה מלא במתכונים ושיטות ריפוי שנשכחו מזמן. אחד מהם הבטיח להקל על נזלת כרונית. הסתכלתי על הרכיבים – חלקם היו נפוצים, אחרים היו לי לגמרי זרים. "מרווה לבנה? איפה לעזאזל מוצאים את זה?" חשבתי לעצמי. אבל הייתי נואשת.
התחלתי לחקור. קראתי מחקרים על צמחי מרפא (במיוחד על מרווה, כמובן). גיליתי שהסבתא של הספר, נעמה, כנראה ידעה משהו שאנחנו שכחנו. מרווה לבנה, למשל, מכילה תרכובות אנטי-דלקתיות חזקות שיכולות להרגיע את דרכי הנשימה. קראתי על זה במאמר ב-Journal of Ethnopharmacology (מקור רציני, אוקיי?). אבל עדיין הייתי סקפטית. איך זה יכול לעבוד?
הכנתי את המתכון. זה היה תה עם מרווה לבנה, ג'ינג'ר, דבש ולימון. שתיתי אותו במשך שבוע, בלי לצפות לניסים. ואז, קרה משהו מדהים. הנזלת התחילה להצטמצם. לאט לאט, אבל בבירור. אחרי שבועיים, היא כמעט נעלמה לגמרי. הייתי המומה.
ידע לבד לא מספיק. צריך גם אמונה.
עכשיו, אני לא אומרת שהמתכון הזה הוא תרופת פלא. הוא לא. אבל הוא עבד בשבילי, והוא גרם לי לחשוב על הדרך שבה אנחנו מתייחסים לבריאות שלנו. אנחנו כל כך ממהרים לחפש פתרונות מהירים, תרופות שמדכאות את הסימפטומים, שאנחנו שוכחים להקשיב לגוף שלנו.
נעמה, הסבתא מהספר, הבינה את זה. היא כתבה על חשיבות התזונה, השינה, והפעילות הגופנית. היא אמרה שהגוף שלנו הוא כמו גן, ואנחנו צריכים לטפל בו בקפידה כדי שהוא יפרח. זה נשמע קלישאתי, אני יודעת, אבל זה כל כך נכון.
אבל אז הגיע השלב הכי קשה. מצאתי מתכון אחר של נעמה, לטיפול בבעיות עיכול. הכנתי אותו בקפידה, לפי ההוראות, ו... כלום. לא רק שזה לא עזר, זה אפילו החמיר את המצב. הייתי מתוסכלת. האם נעמה הייתה שרלטנית? האם הספר הזה הוא סתם אוסף של אגדות?
החלטתי לחקור שוב. קראתי מחקרים על בעיות עיכול (מקור נוסף, הפעם מה-American Journal of Gastroenterology), וגיליתי שהסיבות לבעיות האלה יכולות להיות מאוד מגוונות. גנטיקה, סטרס, תזונה – הכל משפיע. הבנתי שהמתכון של נעמה, שהתאים אולי לאנשים מסוימים, לא התאים לי.
לפעמים, גם המתכון הכי טוב לא יעבוד.
הבנתי שהספר של נעמה הוא לא ספר מתכונים. הוא ספר של תובנות. הוא מלמד אותנו איך לחשוב על הבריאות שלנו בצורה הוליסטית, איך להקשיב לגוף שלנו, איך לחקור וללמוד בעצמנו. הוא מלמד אותנו שאנחנו לא יכולים לסמוך רק על תרופות או על רופאים. אנחנו צריכים לקחת אחריות על הבריאות שלנו.
אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי בספר של נעמה היה הגישה שלה לכישלון. היא לא ניסתה להסתיר את הטעויות שלה. היא כתבה עליהן בגלוי, והיא הסבירה מה היא למדה מהן. זה היה מרענן. אנחנו כל כך רגילים לראות רק הצלחות, רק סיפורי הצלחה, שאנחנו שוכחים שגם כישלון הוא חלק מהדרך.
כישלון הוא לא סוף הדרך. הוא רק סימן שאנחנו צריכים ללמוד משהו חדש.
עכשיו, אחרי שהשתמשתי בספר של נעמה כבר כמה חודשים, אני יכולה להגיד בביטחון שהוא שינה את החיים שלי. הוא לא רק עזר לי להתגבר על הנזלת הכרונית. הוא גם לימד אותי איך להיות יותר קשובה לגוף שלי, איך לחקור וללמוד בעצמי, ואיך לקחת אחריות על הבריאות שלי.
אבל אני עדיין לומדת. אני עדיין עושה טעויות. אני עדיין סקפטית לפעמים. אבל אני גם פתוחה לרעיונות חדשים, ומוכנה לנסות דברים חדשים. וזה, אני חושבת, מה שהסבתא נעמה רצתה שנעשה.
אז מה עכשיו? אני ממשיכה לחקור את הספר של נעמה, לנסות מתכונים חדשים, וללמוד על צמחי מרפא. אני גם רוצה לחקור את הקשר בין תזונה לבריאות נפשית, נושא שמעניין אותי במיוחד. אני מאמינה שיש קשר חזק בין מה שאנחנו אוכלים לבין איך שאנחנו מרגישים, ואני רוצה ללמוד יותר על זה.
ואת? מה הסיפור שלך? אילו אתגרים בריאותיים את מתמודדת איתם? אילו שיטות ריפוי ניסית? אשמח לשמוע את הסיפור שלך וללמוד ממך. כי בסופו של דבר, אנחנו כולנו במסע הזה ביחד.
