אני חייבת לשתף אתכן במשהו. אתן יודעות שאני חולת שמנים אתריים, נכון? קוראת מחקרים, מנסה תערובות, משתמשת בהם לכל דבר - מניקוי הבית ועד הרגעות לפני השינה. חשבתי שאני יודעת הכל. חשבתי.
ואז עשיתי ניסוי קטן. שלושה שמנים אתריים, מטרה אחת: לראות איזה מהם הכי משפיע על מצב הרוח שלי בשעות אחר הצהריים, כשהעייפות מתחילה להשתלט. פשוט, לא?
בחרתי לבנדר, כי זה הרי מרגיע קלאסי. לימון, כי הוא אמור להיות ממריץ. ו... פצ'ולי. כן, אני יודעת, פצ'ולי זה קצת נישתי, אבל תמיד אהבתי את הריח האדמתי הזה, והוא גם ידוע כמאזן רגשות.
יצאתי לדרך. כל יום אחר הצהריים, שמתי כמה טיפות של שמן אחר במבער, והקפדתי לתעד את התחושות שלי. הכל היה מאוד מדעי, מסודר, עם טבלאות וגרפים... עד שזה קרה.
אחרי שלושה ימים, כשהסתכלתי על התוצאות, הייתי בהלם. ניחשתן?
הפצ'ולי.
הפצ'ולי?!
אני אסביר. לא רק שהוא לא "איזן" אותי כמו שציפיתי, הוא גרם לי לצחוק. הרבה. בכל פעם שהריח התחיל להתפשט בחדר, התחלתי לצחקק בלי סיבה. בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת, או שאני סתם עייפה. אבל זה קרה שוב ושוב. צחקתי, צחקתי, צחקתי. כמו ילדה קטנה.
ממש נקרעתי מצחוק. זה היה מגוחך.
ואז זה היכה בי. אולי זה לא הריח עצמו, אלא מה שהוא מזכיר לי. פצ'ולי תמיד מזכיר לי את הילדות שלי, את ימי הקיץ הארוכים, את החופש. הריח הזה מעורר בי זיכרונות של שמחה וקלילות.
אני לא יודעת אם זה נשמע לכן הגיוני, אבל מבחינתי זה היה רגע מכונן. כי זה גרם לי להבין משהו חשוב מאוד על שמנים אתריים: הם לא רק מולקולות כימיות שמשפיעות על המוח שלנו. הם גם קשורים קשר הדוק לזיכרונות שלנו, לחוויות שלנו, לרגשות שלנו.
אני מודה, בהתחלה התייחסתי לשמנים אתריים כמו תרופה. כפתרון לבעיות שלי. כאילו הם יכולים "לתקן" אותי. אבל הניסוי הזה לימד אותי משהו אחר לגמרי.
הוא לימד אותי ששמנים אתריים הם כלי. כלי שעוזר לנו להתחבר לעצמנו, לרגשות שלנו, לזיכרונות שלנו. כלי שיכול לעזור לנו למצוא שמחה, גם במקומות הכי לא צפויים.
המחקר של ד"ר רייצ'ל הרץ על הקשר בין ריח לזיכרון (Herz, R. S. (2009). Anosmia impairs aspects of autobiographical memory. Annals of the New York Academy of Sciences, 1170(1), 326-331.) חיזק את התחושה שלי שאולי הריח מעורר בי אסוציאציות חזקות.
ומחקר נוסף, הפעם של אוניברסיטת טוקיו (Matsunaga, M., et al. (2011). Effects of fragrance inhalation on subjective mood and autonomic nervous system activity. Journal of Physiological Anthropology, 30(1), 41-49.), הראה כיצד ריחות משפיעים על מצב הרוח ופעילות מערכת העצבים.
אבל אני לא סגורה על זה. האם זה באמת רק זיכרון? האם יש משהו בפצ'ולי ספציפית שמשפיע עליי בצורה הזו? או שאולי פשוט הייתי צריכה קצת לצחוק באותו יום?
האמת? אני לא יודעת. וזה בסדר. אני חושבת שהיופי בשמנים אתריים הוא בדיוק זה: הם מזמינים אותנו לחקור, לנסות, לטעות, ללמוד.
אני מודה שבהתחלה הייתי קצת נבוכה מהתוצאות של הניסוי שלי. איך יכול להיות שדווקא פצ'ולי, מכל השמנים, גרם לי לצחוק? זה הרי כל כך לא צפוי! זה הראה לי שהרבה פעמים אנחנו מצפים למשהו מסוים, ובסוף מקבלים משהו אחר לגמרי. וזה גם בסדר. יותר מבסדר, זה יכול להיות מדהים.
לפני כמה שנים, ניסיתי להכין קרם פנים ביתי עם שמנים אתריים. חשבתי שאני יודעת מה אני עושה, עקבתי אחרי מתכון באינטרנט, והכל נראה מבטיח. עד ש... הקרם התקלקל אחרי יומיים. הוא הפך להיות נוזלי, מסריח, פשוט זוועה. התבאסתי נורא. הרגשתי כישלון. אבל בדיעבד, אני מבינה שזה היה שיעור חשוב. זה לימד אותי לא לסמוך רק על מתכונים באינטרנט, אלא גם להבין את הכימיה של השמנים, את התכונות שלהם, את האינטראקציות ביניהם. מאז, אני הרבה יותר זהירה וקפדנית בהכנת תכשירים קוסמטיים.
אז מה המסקנה? אני חושבת שהיא פשוטה: תפתחו את הראש, תפתחו את הלב, ותנו לשמנים האתריים להפתיע אתכן. הם יכולים לקחת אתכן למקומות שלא חלמתן עליהם.
ועכשיו תורי שלכן: איזה שמן אתרי הכי הפתיע אתכן? אשמח לשמוע בתגובות!
