אוקיי, תקשיבו לי רגע, כי אני חייבת לשתף אתכם במסע הזה שעברתי עם עקומת חום הגוף שלי. כן, אני יודעת, זה נשמע קצת...טכני. אבל תסמכו עליי, זה הולך להיות יותר מעניין ממה שאתם חושבים.
האמת היא שהתחלתי לעקוב אחרי חום הגוף שלי קצת בחשדנות. מישהי המליצה לי על זה ככלי ללמוד יותר על המחזור החודשי שלי ועל הבריאות ההורמונלית שלי, ואני, מטבעי, קצת סקפטית לגבי כל דבר שנשמע כמו "קסם". חשבתי לעצמי, מה כבר חום הגוף יכול לגלות לי? אני הרי מכירה את הגוף שלי... לא?
אז קניתי מדחום בסיסי (אפשר למצוא אותם ממש בזול) והתחלתי למדוד כל בוקר, לפני שאני קמה מהמיטה, באותה שעה פחות או יותר. בהתחלה, זה היה סיוט. שכחתי ימים שלמים, או שמדדתי אחרי שכבר שתיתי קפה (טעות קריטית!). אבל אחרי כמה שבועות, זה הפך לחלק מהרוטינה שלי.
ואז...קרה משהו מוזר. התחילו להופיע דפוסים. לא רק דפוסים שקשורים למחזור שלי (שאותם, אגב, זיהיתי די מהר), אלא דפוסים שקשורים למשהו אחר לגמרי.
אני מדברת על הסטרס.
אני אסביר. שמתי לב שבימים שהייתי לחוצה במיוחד בעבודה, או אחרי לילה לבן, חום הגוף שלי היה קופץ למעלה, גם אם הייתי באמצע השלב הפוליקולרי (השלב שאחרי הווסת, שבו החום אמור להיות נמוך יחסית). בהתחלה חשבתי שאני חולה, אבל לא היו לי תסמינים אחרים. רק חום גוף טיפה מוגבר.
ואז נזכרתי במשהו שקראתי פעם על הקשר בין מערכת העצבים הסימפתטית (ה"פייט או פלייט") לבין טמפרטורת הגוף. כשהגוף שלנו מרגיש מאוים (גם אם האיום הזה הוא רק מצגת קשה בעבודה), הוא משחרר הורמוני סטרס כמו קורטיזול, שיכולים להשפיע על טמפרטורת הגוף.
וואו.
אני מודה, הרגשתי קצת מטופשת. כל כך הרבה זמן אני מנסה להבין איך להתמודד עם הסטרס שלי, ולפני היו לי כל הנתונים מולי, פשוט לא ידעתי איך לקרוא אותם. ממש כמו שכתוב במאמר הזה ב-Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, שינויים בטמפרטורת הגוף יכולים להיות אינדיקטור רגיש למדי לשינויים הורמונליים ופיזיולוגיים בגוף שלנו. (https://academic.oup.com/jcem/article/87/7/3248/2845694)
זה גרם לי לחשוב - כמה עוד דברים אנחנו מפספסים בגלל שאנחנו לא מקשיבים לגוף שלנו? כמה רעשים חיצוניים מפריעים לנו לשמוע את הקול הפנימי שלנו?
אז מה עשיתי עם התגלית הזאת?
התחלתי להתייחס לעלייה בחום הגוף שלי כנורה אדומה. זה לא אומר שאני תמיד מצליחה להימנע מסטרס (מי כן?), אבל זה נותן לי סימן שאני צריכה לעצור רגע, לקחת נשימה, ולעשות משהו בשביל עצמי. אולי לצאת להליכה קצרה, או סתם לשבת בשקט עם כוס תה.
לפעמים אני מצליחה לתפוס את הסטרס לפני שהוא משפיע עליי, ולפעמים אני מגיבה בדיעבד. אבל העובדה שאני מודעת לזה עוזרת לי מאוד. זה כמו לקבל התראה מוקדמת על רעידת אדמה. עדיין תהיה רעידה, אבל לפחות אני יודעת מתי היא מגיעה.
אגב, מעניין לקרוא על הקשר הזה גם בהקשר של שינה. מחקרים (כמו זה שפורסם ב- Sleep Medicine Reviews, https://www.journals.elsevier.com/sleep-medicine-reviews) מראים שיש קשר הדוק בין טמפרטורת הגוף שלנו לבין איכות השינה שלנו. אז אם אתם מתקשים להירדם, שווה לבדוק מה הטמפרטורה בחדר שלכם!
אבל רגע, לפני שאתם רצים למדוד את חום הגוף שלכם כל חמש דקות, אני חייבת להגיד משהו חשוב. הדבר הזה עבד בשבילי, אבל זה לא אומר שזה יעבוד בשביל כולם. כל אחת מאיתנו היא ייחודית, והגוף שלנו מגיב אחרת לדברים שונים. מה שעובד בשבילי, לא בהכרח יעבוד בשבילכם.
אז מה כן אפשר לקחת מזה?
אולי את הרעיון להתחיל להקשיב לגוף שלכם יותר. לא רק למדוד אותו, אלא להקשיב לו. לשים לב לתחושות שלכם, למצב הרוח שלכם, לשינויים הקטנים שקורים כל יום.
כי האמת היא, שלגוף שלנו יש הרבה מה לספר לנו. אנחנו רק צריכים ללמוד איך להקשיב.
ואני, בטח שאני אמשיך לעקוב אחרי עקומת חום הגוף שלי. מי יודע, אולי היא עוד תגלה לי דברים חדשים על עצמי. אני כבר לא יכולה לחכות.
מה אתכן? מה הגוף שלכן מנסה לספר לכן?
