אני חייבת לשתף אתכן במשהו שמטריד אותי כבר כמה חודשים. זה קשור לאבקות חלבון, לאימונים, ולחיים הבריאים שאנחנו כל כך רוצות לעצמנו.
הכל התחיל כשניסיתי סוף סוף להבין מה באמת יש באבקות החלבון האלה. תמיד הסתכלתי עליהן בחשדנות, מודה. משהו בריח הסינטטי הזה, בכמויות החלבון המטורפות שהן מבטיחות, גרם לי להרגיש לא בנוח.
אז התחלתי לחקור. קראתי מחקרים, ניתחתי תוויות תזונה (אלוהים, איזה כאוס של רכיבים!), ובשלב מסוים גם התחלתי לדבר עם אנשים שמבינים בזה הרבה יותר ממני – תזונאים, מאמני כושר, ואפילו כימאים.
התוצאות? בלשון המעטה, מטרידות.
אני לא הולכת להיכנס כאן לכל הכימיה והביולוגיה (אולי בפעם אחרת!), אבל בגדול, גיליתי שבחלק גדול מאבקות החלבון, יש יותר דברים שלא הייתי רוצה להכניס לגוף שלי, מאשר דברים שכן. חומרי טעם וריח מלאכותיים, ממתיקים שנויים במחלוקת, ולפעמים אפילו מתכות כבדות (מקור). רגע, מה?!
אוקיי, אז מה עושים? מפסיקים להתאמן? מוותרים על החלבון אחרי אימון? ממש לא!
התובנה שלי כאן, היא לא שהחלבון רע לנו – אלא שאנחנו צריכים לחפש את המקורות הטובים באמת עבורנו.
הפסקתי לקנות אבקות חלבון לפני כמה חודשים. זה היה קשה, אני מודה. במיוחד אחרי אימון מפרך, כשכל מה שרציתי זה משהו זמין ומהיר. אבל לא יכולתי להתעלם ממה שגיליתי.
התחלתי לחפש חלופות טבעיות. ניסיתי הכל: טופו, עדשים, קינואה, ביצים, ספירולינה (מקור). חלק עבדו טוב יותר, חלק פחות. אבל אף אחד מהם לא הרגיש מושלם.
ואז, יום אחד, זה היכה בי. למה לא לשלב את הכל?
התחלתי להכין שייקים חלבון ביתיים, עם שילוב של מרכיבים טבעיים שאני אוהבת וסומכת עליהם. זה התחיל בתור ניסוי, אבל מהר מאוד הפך להרגל.
המתכון הסודי שלי (טוב, לא כל כך סודי):
- חצי כוס פירות יער קפואים (עשירים בנוגדי חמצון!)
- כף זרעי צ'יה (מקור מעולה לאומגה 3 וחלבון)
- חופן תרד (בלי טעם, אבל מלא בויטמינים)
- חצי כוס חלב שקדים (או כל חלב צמחי אחר)
- חצי כוס עדשים כתומות מבושלות (כן, עדשים! תאמינו לי, זה עובד)
- כפית חמאת שקדים (לשומנים בריאים וטעם)
- מים לפי הצורך (למרקם)
מערבבים הכל בבלנדר, ובום! שייק חלבון טבעי, בריא, ומזין, שאני יודעת בדיוק מה יש בו.
אני מודה, זה לוקח קצת יותר זמן מאשר לערבב אבקה עם מים. אבל בשבילי, זה שווה את זה. אני מרגישה הרבה יותר טוב, יש לי יותר אנרגיה, והכי חשוב – אני יודעת שאני מכניסה לגוף שלי רק דברים טובים.
אבל כאן מגיע הטוויסט. אחרי שהתחלתי להרגיש את ההבדל, הבנתי שזה לא רק החלבון. זה גם העובדה שאני אוכלת אוכל אמיתי. אוכל שגדל באדמה, אוכל שלא עבר תהליכים תעשייתיים מורכבים.
ואז עלתה לי שאלה – האם אני באמת צריכה כל כך הרבה חלבון? אולי אנחנו קצת אובססיביים לגבי זה?
אני עדיין חוקרת את זה. אני מנסה להבין מה הכמות הנכונה עבורי, מה הגוף שלי באמת צריך. וזה תהליך מתמשך.
אבל מה שאני כן יודעת זה שהגישה שלי השתנתה. אני כבר לא מחפשת פתרונות קלים ומהירים. אני מחפשת פתרונות אמיתיים, פתרונות שמכבדים את הגוף שלי, פתרונות שמזינים אותי מבפנים ומבחוץ.
אני לא יודעת אם זה הפתרון הנכון עבור כולן. אבל אני מקווה שהשיתוף הזה גרם לכן לחשוב קצת אחרת על אבקות חלבון, ועל הדרכים שבהן אנחנו משיגות את המטרות שלנו.
מה דעתכן? האם חשבתן פעם על החלופות הטבעיות לאבקות חלבון? אשמח לשמוע את המחשבות שלכן!