אוקיי, בואו נדבר על משהו שהכי רחוק שיש מסדנאות יוקרה או ציוד של אלפי שקלים – סרט הדבקה. כן, זה שאתם משתמשים בו כדי לתקן את הנייר שהילד קשקש עליו. אני יודעת, גם אני הייתי סקפטית. מה לי ולציור מקצועי עם נייר דבק? חשבתי שזה גימיק חולף, כמו כל הטרנדים האלה באינסטגרם שמבטיחים תוצאות מדהימות בלי מאמץ. אבל אז... ניסיתי.
התחלתי מחקירה קטנה, אחרי שנתקלתי בסרטונים של אמנים שממש מציירים עם זה! קראתי מאמרים על טכניקות מסקינג (Masking) באמנות, ופתאום הבנתי שיש פה משהו יותר עמוק מ"טריק מגניב". הסתכלתי על המאמר הזה מ-Art Radar Journal על האופן שבו אמנים משתמשים במסקינג כדי ליצור שכבות ומרקמים מורכבים, והתחלתי לחשוב אחרת.
אבל היי, תיאוריה זה יפה, מעשה זה משהו אחר. אז מה עשיתי? קניתי כמה גלילי סלוטייפ זולים (ידעתי שאני צריכה לנסות משהו שבאמת עובד) ופשוט התחלתי להשתעשע.
הכישלון הראשון (שהפך לשיעור הכי חשוב)
אני חייבת להודות, הניסיון הראשון היה קטסטרופה. חשבתי שאני אלופה, פשוט אדביק, אצבע ואקלף. טעות! הצבע דימם מתחת לסרט, הנייר התקמט, והתוצאה נראתה כאילו חתול דרס אותה. הייתי מתוסכלת, רציתי לזרוק הכל לפח ולהיכנע. מי בכלל חשב שסרט הדבקה יכול להיות כלי אמנותי?
אבל משהו עצר אותי. אולי זה העקשנות הפולניה שלי, אולי סתם סקרנות. החלטתי לא לוותר, ולנסות להבין מה השתבש. חזרתי למקורות, קראתי שוב את המאמרים, צפיתי בסרטונים – והבנתי את הטעות שלי. לא הקדשתי מספיק תשומת לב לאיכות הסרט, ללחץ ההדבקה, לסוג הנייר.
הנקודה ששינתה הכל: שכבות, סבלנות והקשבה לחומרים
אז חזרתי לקרש הציור, הפעם עם גישה אחרת. קניתי סרט הדבקה איכותי יותר, כזה שמיועד למסקינג של צבע. בחרתי נייר עבה שלא יתקמט בקלות. והכי חשוב – נשמתי עמוק והתחלתי לעבוד לאט, בשכבות.
הבנתי שסרט הדבקה הוא לא רק כלי ליצירת צורות חדות ומדויקות. הוא כלי ליצירת מרקמים, עומק, ואפילו תחושה של תלת-מימד. התחלתי להתנסות בטכניקות שונות: הדבקה חלקית, קריעה של הסרט, יצירת טקסטורות עם מברשת יבשה על הסרט לפני הצביעה.
וזה עבד! לאט לאט, התחלתי ליצור ציורים שנראו כאילו ציירתי אותם שנים. ציורים עם קווים נקיים, עם ניגודים מעניינים, עם עומק שלא האמנתי שאפשר להשיג עם סרט הדבקה.
תובנה מפתיעה: השליטה נמצאת דווקא בשחרור
אבל מעבר לטכניקה, למדתי משהו הרבה יותר חשוב – על השליטה באמנות. תמיד חשבתי שהציור הוא עניין של שליטה מוחלטת במכחול, בדיוק ובפרטים. אבל העבודה עם סרט הדבקה לימדה אותי שדווקא השחרור הוא זה שיוצר את הקסם.
למה אני מתכוונת? כי סרט הדבקה הוא כלי שמגביל אותך. הוא לא מאפשר לך לצייר חופשי, הוא מכתיב לך צורות וקווים. אבל דווקא בתוך המגבלות האלה, אתה מוצא את החופש האמיתי. אתה נאלץ להיות יצירתי, למצוא פתרונות לא שגרתיים, להסתגל למצב.
ואולי זה בעצם המפתח לכל יצירה – לקבל את המגבלות, לאפשר לחומרים להוביל אותך, ולמצוא את היופי דווקא במקומות הלא צפויים.
אז מה עכשיו? האם גם את יכולה לצייר כמו מקצוענית עם סרט הדבקה?
התשובה היא כן, אבל... זה לא קסם. זה דורש סבלנות, התמדה ו готовность ללמוד מטעויות. זה דורש פתיחות להתנסות, לשחק, וליהנות מהתהליך.
אני לא מבטיחה לך שתוך יום תוכלי ליצור יצירות מופת. אבל אני כן מבטיחה לך שאם תתני לזה צ'אנס, תגלי עולם חדש של אפשרויות אמנותיות. עולם שבו גם כלי פשוט כמו סרט הדבקה יכול להפוך לכלי עוצמתי ליצירת אמנות.
ואולי, כמוני, תגלי שהדרך הכי טובה לצייר כמו מקצוענית היא פשוט לצייר כמו את – בלי פחד, בלי ציפיות, ועם הרבה סרט הדבקה.
אני חושבת שגם פרופ' ניל ליבויץ, פסיכולוג ידוע שחוקר את הקשר בין יצירתיות ומגבלות, היה שמח לשמוע על הניסוי שלי. הוא טוען שהמגבלות הן דווקא אלה שמדרבנות אותנו לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא פתרונות יצירתיים יותר. אולי הוא צודק?
אני יודעת שזה אולי נשמע קצת יומרני, אבל אני באמת מאמינה שכל אחת יכולה לצייר. לא משנה אם יש לך ניסיון קודם, לא משנה אם את חושבת ש"אין לך כישרון". כל מה שצריך זה קצת סקרנות, קצת אומץ, והרבה רצון ללמוד.
אז מה את אומרת, מוכנה לנסות? אולי תגלי שהאמנית הכי גדולה מסתתרת בך, ומחכה רק לסרט הדבקה הנכון כדי להתעורר.
