אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. עומדת מול הכיור במטבח, עייפה אחרי יום עבודה ארוך, ושומעת את הטיפה הזו. טיפה. אחת. אבל מטריפה. טִיף… טִיף… טִיף… כאילו לועגת לי. בהתחלה ניסיתי להתעלם. אמרתי לעצמי, "נו, מה כבר טיפה? שטויות." אבל הטיפה הזו, ох уж эта капля (כמו שאומרים ברוסית!), חלחלה לי לתודעה. היא הפכה לאובססיה.
התחלתי לחקור. מה יכולה להיות הבעיה? האם אני צריכה להחליף את כל הברז? אולי רק אטם? נכנסתי לאינטרנט, שעות של חיפושים, קריאה של פורומים, צפייה בסרטוני יוטיוב… הרגשתי כמו דוקטורט באינסטלציה.
אבל רגע, למה בכלל אכפת לי כל כך? זו רק טיפה, נכון? כאן התחילה המסע האמיתי שלי.
המסע מתחיל: מחיפוש טכני לחיפוש פנימי
האמת היא, שהטיפה הזו לא הייתה רק בעיה טכנית. היא הייתה סימפטום למשהו גדול יותר. חשבתם פעם כמה מים מבזבז ברז מטפטף בשנה? מחקר של רשות המים מצא שמדובר בעשרות ליטרים! מטורף! (מקור: אתר רשות המים, דוח צריכת מים ביתית). אבל גם כשגיליתי את זה, זה לא ממש הסביר את הטירוף שלי.
אז שאלתי את עצמי: מה הטיפה הזו מייצגת עבורי?
אני זוכרת שדיברתי על זה עם חברה שלי, יעל, היא פסיכולוגית. אמרתי לה, "אני יודעת שזה נשמע מטורף, אבל הברז המטפטף הזה ממש מטריף אותי!" היא צחקה ואמרה, "אולי זה מייצג משהו לא פתור בחיים שלך? משהו קטן שמציק לך ואת לא מטפלת בו?"
בום!
אז הבנתי. הטיפה הזו הייתה סמל לכל הדברים הקטנים שאני דוחה. המשימות הלא גמורות, השיחות הקשות, הפרויקטים שהתחלתי ולא סיימתי. כל ה"טיפות" האלה הצטברו והפכו למבול של חרדה.
הניסיון (הכושל) לתקן – ומה למדתי ממנו
קניתי כלי עבודה, אטמים, וחומרים לאיטום. הייתי בטוחה שאני הולכת לתקן את הברז הזה לבד. ראיתי מספיק סרטוני יוטיוב, לא? טעות. עשיתי רק נזק גדול יותר. בסוף נאלצתי להזמין אינסטלטור.
האינסטלטור הסתכל על ה"עבודה" שלי וחייך. הוא אמר, "תקשיבי, את לא צריכה להיות אינסטלטורית. את צריכה לעשות את מה שאת טובה בו." ואז הוא תיקן את הברז תוך חמש דקות.
זה היה שיעור חשוב. לא תמיד אנחנו צריכים לעשות הכל לבד. לפעמים, עדיף לבקש עזרה. ויותר חשוב, להתמקד במה שאנחנו טובים בו. זה משהו שלמדתי גם מעולם הקואצ'ינג (מקור: ספר של ברנה בראון על פגיעות וחוזק).
תובנות לא מושלמות: גם אחרי התיקון, החיים לא מושלמים
אחרי שהברז תוקן, חשבתי שהכל יהיה מושלם. אבל כמובן שזה לא קרה. החיים ממשיכים להיות מבולגנים. אבל לפחות הבנתי איך להתמודד עם ה"טיפות" הקטנות שמצטברות. אני מנסה לטפל בהן בזמן, לא לדחות אותן, ולזכור שזה בסדר לבקש עזרה.
לפעמים אני עדיין מוצאת את עצמי מתעלמת ממשהו שמציק לי. אבל אז אני נזכרת בברז המטפטף. ואני שואלת את עצמי, "מה הטיפה הזו מייצגת עבורי עכשיו?"
וזה תמיד עוזר.
האם גם אתם מתמודדים עם "טיפות" כאלה בחיים שלכם? מה אתם עושים כדי להתמודד איתן? אשמח לשמוע בתגובות!
