אף פעם לא אשכח את המקלחת ההיא. הייתי בסוף שבוע ארוך של סדנה אינטנסיבית על ניהול כספים. אני, נעמה, שהעברתי את רוב חיי בבריחה מגיליונות אקסל, מצאתי את עצמי מוקפת בגרפים, טבלאות ושיחות על ריביות דריבית. אבל זה לא האקסל שהפחיד אותי, אלא המראה שהשתקפה ממנו.
במקלחת, תחת זרם המים החמימים, הרגשתי חשופה כמו שלא הרגשתי מעולם. לא פיזית, אלא נפשית. כל המסכות שהרכבתי לעצמי - הסטודנטית הענייה, האמנית חסרת הדאגות - התקלפו אחת אחרי השנייה. נשארתי רק אני והאמת העירומה: לא ידעתי לנהל את הכסף שלי, ולא רק שלא ידעתי – התביישתי בזה.
כן, התביישתי. לא במה שיש לי (או אין לי), אלא בחוסר הידע, בחוסר האחריות, בפחד להתמודד. הרגשתי כמו ילדה קטנה שמסתירה את הציור המגושם שלה מאחורי הגב.
אבל אז, תוך כדי, נפל לי האסימון. או יותר נכון, נפלו לי 200 שקל.
השינוי הקטן שהוביל לשינוי גדול
הכסף לא נפל מהשמיים. הוא נפל מהארנק שלי. בדיוק סיימתי לשלם על הסדנה, ובגלל ששילמתי במזומן, קיבלתי עודף של 200 שקל. הסתכלתי על השטרות האלה, והבנתי פתאום: זה לא משנה כמה כסף יש לי, אלא מה אני עושה איתו.
ה-200 שקל האלה לא היו רק כסף. הם היו סמל. סמל לאחריות, לבחירה, לכוח. הם היו ההזדמנות שלי להתחיל לשנות את הגישה שלי לכסף. הם היו כמו גלגל הצלה שנזרק לי בתוך המקלחת.
אז מה עשיתי עם ה-200 שקל האלה? יכולתי לבזבז אותם על קפה, בגדים או עוד סדנה. אבל בחרתי משהו אחר. קניתי ספר. לא ספר על השקעות או ניהול כספים. קניתי ספר על פסיכולוגיה של כסף.
למה פסיכולוגיה? כי הבנתי שהבעיה שלי לא הייתה חוסר ידע טכני, אלא חוסר הבנה רגשית. לא משנה כמה טבלאות אקסל אעשה, אם לא אבין את הקשר בין הכסף לבין הערך העצמי שלי, אני אשאר תקועה.
כסף הוא רק כלי, לא מדד
הספר הזה שינה לי את החיים. הוא גרם לי להבין שכסף הוא לא מטרה, אלא כלי. כלי להגשמה עצמית, לביטחון כלכלי, לעזרה לאחרים. הוא גם גרם לי להבין שהערך שלי לא נקבע על ידי כמות הכסף שיש לי בחשבון הבנק.
איך אנחנו מגדירים את הערך שלנו? האם הוא תלוי במשכורת שלנו? בנכסים שלנו? או אולי ביכולת שלנו לתת, לאהוב, ליצור?
אני חושבת שהתשובה ברורה, אבל הרבה פעמים אנחנו שוכחים אותה. אנחנו נותנים לכסף להגדיר אותנו, במקום להגדיר אותו.
הניסוי שלי (והכישלון המתוק)
אחרי שקראתי את הספר, החלטתי לעשות ניסוי. במשך חודש שלם, הקדשתי כל יום 15 דקות לעבודה על הגישה שלי לכסף. קראתי מאמרים, צפיתי בסרטונים, כתבתי ביומן.
ומה קרה? נכשלתי.
כן, נכשלתי. לא הצלחתי להקדיש 15 דקות כל יום. פספסתי ימים שלמים. התייאשתי. הרגשתי שאני חוזרת לנקודת ההתחלה.
אבל אז הבנתי משהו חשוב: הכישלון הזה היה חלק מהתהליך. הוא היה ההוכחה לכך שאני מנסה, שאני משתנה, שאני לומדת.
"הטעות האמיתית היא לא ליפול, אלא להישאר במקום שנפלת בו," אמר פעם הסופר הברזילאי פאולו קואלו. ואני החלטתי לקום ולהמשיך לנסות.
מקורות השראה לא שגרתיים (וגם קצת שגרתיים)
במסע שלי להבנת פסיכולוגיה של כסף, הסתמכתי על מגוון מקורות. מצד אחד, קראתי ספרים קלאסיים כמו "הפסיכולוגיה של הכסף" של מורגן האוזל, שמדבר על ההטיות הקוגניטיביות שלנו בכל הנוגע לכסף. מצד שני, מצאתי השראה במקומות לא צפויים.
למשל, צפיתי בסדרה "Mad Money" של ג'ים קרמר. כן, אני יודעת, זה נשמע קצת הזוי. אבל קרמר, עם כל הצעקות וההשתוללויות שלו, גרם לי להבין משהו חשוב על השוק. השוק הוא לא רק מספרים וגרפים, אלא גם פסיכולוגיה אנושית.
בנוסף, הקשבתי לפודקאסטים של פסיכולוגים כמו ג'ואן שאקי, שמדברת על הקשר בין כסף לאושר. שאקי טוענת שאושר לא נקנה בכסף, אבל כסף יכול לקנות לנו יותר זמן, יותר חופש, יותר אפשרויות.
איך כל המידע הזה מתחבר? זה כמו פאזל. כל פיסה תורמת לתמונה הגדולה.
הפתעה! זה לא רק עניין של כסף
אחרי כל המחקר, הקריאה, הניסויים והכישלונות, הגעתי למסקנה מפתיעה: זה לא רק עניין של כסף.
הבעיה שלי לא הייתה חוסר ידע פיננסי, אלא חוסר הערכה עצמית. לא משנה כמה כסף ארוויח, אם לא אאמין שאני ראויה לו, תמיד אמצא דרך לבזבז אותו, להפסיד אותו, או להרחיק אותו ממני.
ההבנה הזאת שינתה לי את החיים. היא גרמה לי להפסיק לרדוף אחרי כסף, ולהתחיל לרדוף אחרי משמעות. היא גרמה לי להבין שהערך שלי לא נקבע על ידי כמות הכסף שיש לי, אלא על ידי כמות האהבה, השמחה, והטוב שאני מביאה לעולם.
אז מה הלאה?
אני עדיין לומדת, עדיין טועה, עדיין משתנה. אבל אני כבר לא מתביישת בזה. אני גאה במסע שלי, גאה בכישלונות שלי, גאה בהצלחות הקטנות שלי.
ואני מזמינה גם אותך להצטרף למסע הזה. לא משנה איפה את נמצאת עכשיו, לא משנה כמה כסף יש לך, לא משנה מה עשית בעבר. תמיד יש לך הזדמנות להתחיל מחדש, לשנות את הגישה שלך לכסף, להגדיר את הערך שלך.
אבל יותר מזה, מה השיעור שאת לקחת מהחוויה שלך עם כסף? איזו אמונה שגויה גילית שיכולה לשנות את הכל? אשמח לשמוע את התובנות שלך.