אוקיי, בואו נדבר על זה. הקרב על השלט. מלחמה יומיומית, חזית ביתית, שלרוב מסתיימת בתסכול הדדי. אני יודעת, כי הייתי שם. שנים של מאבקים, הסכמים שבורים, וניסיונות כושלים להבין איך לעזאזל אפשר להגיע להסכמה.
זוכרים את הימים שהיינו חושבים שהטלוויזיה היא המרכז? היום זה סטרימינג, יוטיוב, סטוריז באינסטגרם… והשלט הוא רק כלי אחד בשליטה על מגוון האפשרויות הזה. ועדיין, הו, כמה כוח יש ביצור הקטן הזה.
אז למה זה בכלל משנה, אתם שואלים? זה רק טלוויזיה, לא? ובכן, זה לא רק טלוויזיה. זה סמל. סמל לשליטה, סמל לטעם, סמל לרצון להיות מובן. זה מאבק על מי קובע מה יקרה בשעות הפנאי המשותפות.
אבל רגע, מה אם הבעיה היא לא השלט בכלל?
פעם, כשחקרתי את הנושא לעומק (קרי, אחרי שבוע של ריבים מרים עם בן הזוג שלי), נתקלתי במחקר מעניין על דפוסי תקשורת במשפחות. הוא הראה שמאבקי שליטה על משאבים קטנים, כמו השלט, הם לרוב ביטוי למאבקים גדולים יותר על כוח והשפעה בתוך המשפחה. וואו. זה היכה בי חזק. זה גרם לי לחשוב מחדש על כל העניין.
אז מה עושים? קודם כל, מבינים שזה לא רק על הטלוויזיה. זה על משהו הרבה יותר עמוק.
השלב הראשון: תקשורת, תקשורת, תקשורת! (וכן, אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה)
במקום לצעוק "אני רוצה לראות את הסדרה שלי!", נסו לשאול "מה בא לך לראות היום? אולי נמצא משהו ששנינו נהנה ממנו?". במקום להחליף ערוצים בלי לשאול, תגידו "רציתי לראות את החדשות, אבל אני פתוח/ה לשמוע מה את/ה רוצה". זה נשמע פשוט, נכון? אבל זה משנה את כל הדינמיקה.
והנה עוד תובנה – לא כל דבר חייב להיות קרב. אפשר פשוט לתכנן מראש. יום אחד שלי, יום אחד שלך. או אפילו – שעה שלי, שעה שלך. זה דורש קצת תכנון, אבל זה חוסך הרבה מאוד כאב ראש.
השלב השני: טכנולוגיה – החברה הכי טובה שלנו (או האויבת הכי גדולה)
הטכנולוגיה יכולה להיות גם הפתרון. יש היום כל כך הרבה אפשרויות צפייה – סטרימינג, טלוויזיה חכמה, טאבלטים, טלפונים… למה להילחם על שלט אחד אם אפשר פשוט לצפות בדברים שונים במקביל?
זוכרת פעם שחברה סיפרה לי שהיא והבן שלה פשוט קנו טלוויזיה שנייה? בהתחלה חשבתי שזה מוגזם, אבל אחרי שהתחלתי לחשוב על זה, הבנתי שזה פתרון גאוני. זה עולה כסף, כמובן, אבל זה יכול להיות זול יותר מטיפול זוגי (סתם, צוחקת… או שלא?).
אבל הנה האמת – לא תמיד זה עובד. לפעמים, גם אחרי כל הניסיונות, עדיין יש ריבים. וזה בסדר. זה חלק מהחיים. העיקר הוא ללמוד איך לריב בצורה בריאה, בלי להרוס את היחסים.
אחת הטכניקות שאני אוהבת להשתמש בהן היא "טיימר הוגנות". אם אנחנו לא מצליחים להחליט מה לראות, אנחנו פשוט שמים טיימר ל-15 דקות. 15 דקות לך, 15 דקות לי. זה לא מושלם, אבל זה עוזר לחלק את הזמן בצורה הוגנת.
השלב השלישי: קצת פילוסופיה – מה אנחנו באמת מחפשים?
בסופו של דבר, הקרב על השלט הוא לא באמת על הטלוויזיה. הוא על הצורך שלנו להיות נראים, מובנים ומוערכים. הוא על הרצון שלנו לחלוק את החוויות שלנו עם האנשים שאנחנו אוהבים.
אז אולי, במקום להילחם על השלט, אנחנו צריכים להשקיע יותר זמן בהקשבה, בהבנה ובשיתוף. אולי אנחנו צריכים לזכור שגם אם הטעם שלנו שונה, אנחנו עדיין יכולים למצוא דברים משותפים.
שמעתי פעם ציטוט שאמר: "פשרה היא לא ניצחון או הפסד. זהו מצב בו שני הצדדים מוותרים על משהו על מנת להשיג משהו טוב יותר." מדהים, נכון?
אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני הולכת לחשוב על זה בפעם הבאה שמישהו ינסה לקחת לי את השלט. ואולי, רק אולי, אני גם אתן לו אותו. כי בסופו של דבר, מה שחשוב זה לא מה אנחנו רואים בטלוויזיה, אלא איך אנחנו מרגישים אחד עם השני.
מה אתם חושבים? איך אתם מתמודדים עם הקרב על השלט? שתפו אותי בתגובות! אולי יש לכם פתרונות שאני עוד לא ניסיתי… 😉
