אוקיי, בואו נדבר על משהו שהפחיד אותי שנים: לצייר. כן, אני, נעמה, שכותבת לכן עכשיו, הייתי בטוחה שציור זה כישרון מולד. או שיש לך את זה, או שאין לך. טעיתי בגדול.
זוכרות את הימים שהיינו מציירות בתור ילדות? בלי פחד, בלי ביקורת, פשוט נהנות מהתהליך. איפשהו בדרך, הביקורת העצמית השתלטה, והפכנו לשופטות הכי קשות של עצמנו. "זה לא מספיק טוב", "זה לא נראה כמו במציאות", "למה שלי יוצא עקום?". מוכר לכן? לי בטירוף.
אבל אז, לפני כמה שנים, נתקלתי בסרטון יוטיוב (כן, יוטיוב – מקור מפתיע לידע, אני יודעת!) של אמנית בשם ליז סטילמן. היא הראתה איך להשתמש בסרט הדבקה כדי ליצור מסגרות וצורות גיאומטריות על נייר. בהתחלה הייתי סקפטית. סרט הדבקה? באמת? זה הפתרון הקסם לכישורי הציור הדלים שלי?
אבל משהו בסרטון שלה היה שונה. היא לא הבטיחה לי שאני אהפוך לפיקאסו בן לילה. היא פשוט הראתה לי דרך אחרת להתחיל. דרך שמסירה חלק מהלחץ של "לצייר נכון". וזה, חברות שלי, עשה את כל ההבדל.
אז מה בעצם הקטע עם סרט הדבקה?
קודם כל, הוא מאפשר לך לשחק עם קומפוזיציה בלי לפחד. אתן יכולות לחלק את הדף למשטחים, ליצור צורות מעניינות, ורק אז להתחיל למלא אותן בצבע. זה קצת כמו פאזל – אתן נותנות לעצמכן מסגרת עבודה.
דבר שני, הוא מעודד ניסוי וטעייה. אם לא אהבתן את התוצאה, פשוט תורידו את הסרט ותנסו שוב. בלי דרמות, בלי רגשות אשם. רק למידה.
עכשיו, חשוב לי לציין: לא כל סרט הדבקה מתאים. נייר דבק רגיל עלול לקרוע את הנייר. תשתמשו בסרט צביעה (Painter's tape) או סרט נייר (Masking tape). הם עדינים יותר וניתנים להסרה בקלות. אני למדתי את זה בדרך הקשה, אחרי שהרסתי כמה ציורים חמודים עם נייר דבק סורר במיוחד.
אבל רגע, למה זה בכלל עובד?
התשובה היא פשוטה: זה מאפשר לנו לעקוף את המבקר הפנימי שלנו. הוא עסוק מדי בניסיון להבין איך הסרט הדבקה הזה הולך לעזור לנו, שהוא פשוט שוכח לבקר את כל תנועות המכחול שלנו. גאוני, נכון?
אבל הנה התובנה המפתיעה: השימוש בסרט הדבקה הוא לא רק טכניקה ציורית. זה כלי שמלמד אותנו משהו הרבה יותר עמוק על עצמנו. זה מלמד אותנו לשחרר את הצורך בשלמות, לקבל את הטעויות שלנו, וליהנות מהתהליך.
אני יודעת, זה נשמע קצת פילוסופי, אבל תחשבו על זה: כמה פעמים ויתרתן על משהו בגלל הפחד מכישלון? כמה פעמים אמרתן לעצמכן "אני לא מספיק טובה" עוד לפני שהתחלתן בכלל? אני יודעת שאני עשיתי את זה יותר מדי פעמים.
הציור בסרט הדבקה לימד אותי שאפשר להתחיל גם בלי לדעת בדיוק מה הולך לצאת. שאפשר ללמוד תוך כדי תנועה. ושטעויות הן לא סוף העולם, אלא חלק בלתי נפרד מהדרך.
עכשיו, אני לא אומרת שפתאום תהפכו לאמניות מפורסמות. אבל אני כן אומרת שאתן יכולות לגלות מחדש את השמחה של היצירה. אתן יכולות לתת לעצמכן רשות לשחק, לנסות, להיכשל, ולקום שוב.
ואולי, רק אולי, תגלו בתוככן כישרון חבוי שלא ידעתן בכלל שהוא קיים.
אז קחו סרט הדבקה, נייר, צבעים, ותתחילו. מה הכי גרוע שיכול לקרות? תקבלו כמה יצירות אמנות קצת עקומות. אבל לפחות תהנו מהדרך.
(ואם אתן ממש רוצות להשתדרג, חפשו את הספר "Abstract Painting: A Step-by-Step Guide to Creative Freedom" של דיאן ארטל. היא מציעה שם עוד טכניקות מגניבות לפירוק הפחד מהדף הלבן.)
ואם כבר מדברים על מקורות השראה, הנה עוד משהו: מחקר שפורסם בכתב העת "Art Therapy" הראה שפעילות אמנותית יכולה להפחית מתח וחרדה. אז הציור הזה, גם אם הוא לא מושלם, יכול לעשות לכן רק טוב.
אז מה אתן אומרות? מוכנות לנסות? ואם כן, איזה סוג של סרט הדבקה אתן מתכוונות לקנות קודם? אני עדיין מחפשת את המושלם!
