אוקיי, אני חייבת להתוודות. פעם הייתי מכורה לספירת קלוריות. הייתי שוקלת כל גרם של אוכל, מורידה גרמים בודדים של שקדים עד שהייתי מגיעה למכסה היומית שלי. משוגע, נכון? חשבתי שאני בשליטה, שאני "בריאה". אבל האמת? הייתי רחוקה מלהיות בריאה. הייתי לחוצה, מתוסכלת, ולא הקשבתי לגוף שלי בכלל.
יום אחד, אחרי אימון מפרך במיוחד (שכמובן, תיעדתי בקפידה באפליקציה), התעלפתי. פשוט ככה. בום. שכבתי על הרצפה, מסוחררת וחלשה, והבנתי משהו: אני הורגת את עצמי בשביל משהו שאפילו לא עושה אותי מאושרת.
ואז התחלתי להקשיב. באמת להקשיב. זה היה מפחיד בהתחלה. איך אני אדע מה לאכול בלי האפליקציה? בלי המספרים?
האמת היא, זה תהליך. אבל הוא משחרר בצורה שלא תיאמן. הוא גם יעיל הרבה יותר ממה שחשבתי.
מקור 1: מחקרים על אינטואיציה תזונתית
נתקלתי במחקרים מדהימים על "אינטואיציה תזונתית" – היכולת לסמוך על הגוף שלך שיכוון אותך לבחירות מזון בריאות. מחקר שפורסם ב-"Journal of the Academy of Nutrition and Dietetics" מצא שאנשים שמקשיבים לגוף שלהם אוכלים פחות מזון מעובד ויותר ירקות ופירות. מדהים, לא? מקור 1
אבל רגע, זה לא אומר לאכול רק שוקולד ולצפות לתוצאות. כאן נכנס הניואנס. זה לא רק מה בא לי, אלא מה הגוף שלי באמת צריך.
איך מקשיבים לגוף? (זה לא מה שחשבתן)
אני חושבת שכולנו יודעות, ברמה התיאורטית, שאנחנו צריכות לאכול ירקות ולהימנע מסוכר מעובד. אבל איך עושים את זה בפועל, כשבא לנו פיצה?
אז, אחרי כמה ניסיונות כושלים, הבנתי שמדובר בשלושה דברים:
- מודעות: שימו לב איך האוכל גורם לכם להרגיש. לא רק בזמן האכילה, אלא גם שעה אחרי. האם אתן מרגישות מלאות אנרגיה או עייפות וכבדות?
- הקשבה: התעלמו מהרעשים החיצוניים. הפרסומות, הדיאטות הטרנדיות, אפילו העצות של מאמנת הכושר שלכן (סליחה, מאמנות כושר!). מה הגוף שלכן אומר לכן?
- בחירה: בסופו של דבר, אתן צריכות לבחור. אבל הבחירה הזאת צריכה לבוא ממקום של אהבה עצמית, לא ממקום של פחד.
קל להגיד, נכון? אני יודעת. אבל בואו ניקח דוגמה קונקרטית.
נגיד, בא לכן שוקולד. במקום להילחם בזה, שאלו את עצמכן: האם אני באמת רעבה? או שאני סתם משועממת/עצובה/לחוצה?
אם אתן רעבות, אולי תפוח עם כפית חמאת שקדים יעשה את העבודה. אם לא, אולי טיול בחוץ או שיחה עם חברה יעזרו יותר.
פה טמונה הגדולה: להפריד בין רעב פיזי לרעב רגשי.
מקור 2: פסיכולוגיית אכילה
ד"ר מישל מיי, מומחית לפסיכולוגיית אכילה ומחברת הספר "Eat What You Love, Love What You Eat", מסבירה שהרבה פעמים אנחנו אוכלות מסיבות לא פיזיולוגיות. היא מדברת על "אכילה מודעת" – טכניקה שעוזרת לנו להתחבר לגוף שלנו ולהבין את הצרכים האמיתיים שלנו. מקור 2
שמעתי פעם, שכשאנחנו אוכלות מתוך שעמום, אנחנו בעצם מנסות להזין חלק אחר בנו, חלק שלא קשור לאוכל בכלל. חשבתן על זה?
ומה עם אימונים?
אותו דבר לגבי אימונים. פעם הייתי רצה על ההליכון עד שהייתי מתעלפת, כי "ככה שורפים יותר קלוריות". היום אני עושה מה שגורם לי להרגיש טוב. לפעמים זה יוגה, לפעמים ריקוד, ולפעמים סתם הליכה בטבע. העיקר – לזוז מתוך הנאה, לא מתוך חובה.
הסוד האמיתי הוא לא למצוא את האימון המושלם, אלא למצוא את האימון שגורם לך לחזור אליו.
המגבלות? זה לא פתרון קסם
בואו נהיה כנות, זה לא קל. יש ימים שאני עדיין מתגעגעת לספירת קלוריות, לידיעה המדומה הזאת שאני בשליטה. ויש ימים שאני אוכלת יותר מדי שוקולד. אבל אני מנסה להיות סבלנית עם עצמי ולהזכיר לעצמי שאני בתהליך.
הגוף שלנו משתנה כל הזמן. ההורמונים, העונות, מצב הרוח - הכל משפיע. אין נוסחה אחת שעובדת לכולם. הדבר הכי חשוב הוא להיות קשובות לעצמנו וללמוד מהניסיון.
אבל, אני יודעת מה אתן חושבות: אז איך יודעים אם זה עובד? איך יודעים שמקשיבים לגוף "נכון"?
עניין של תחושה
תנסו את זה שבוע. תקשיבו לגוף שלכן, תאכלו מה שאתן רוצות (במידה!), ותשימו לב איך אתן מרגישות. האם יש לכן יותר אנרגיה? האם אתן ישנות טוב יותר? האם אתן פחות לחוצות?
אם התשובה היא כן, כנראה שאתן בכיוון הנכון.
אני עדיין לומדת, ואני בטוחה שגם אתן. זה מסע משותף. אז, מה אתן חושבות? האם אתן מוכנות להפסיק לספור קלוריות ולהתחיל להקשיב לגוף שלכן?
אני כאן כדי לדבר על זה, לשמוע את הסיפורים שלכן, ולעודד אתכן לאהוב את עצמכן, בדיוק כמו שאתן.
