אני חייבת להודות, כשאומרים לי "ניקיון מהיר", הדבר הראשון שעולה לי בראש זה לירות לעצמי ברגל. לא באמת, כן? אבל אתן יודעות, זה הסוג של "חייבת שיהיה מושלם" שמשתלט עלי. שנים ניסיתי לרדוף אחרי הניקיון המושלם, זה של הפרסומות, עם הריח של הדרים והבית שמנצנץ כמו חדש. נו, זה שגורם לך לתהות אם בכלל גרים שם אנשים.
ואז הבנתי משהו.
מה אם הניקיון הכי מהיר הוא בכלל לא על ניקיון? מה אם הוא על משהו אחר לגמרי?
(רגע, לפני שאתן סוגרות את הטאב, תנו לי צ'אנס.)
האמת התחילה להכות בי כשקראתי פעם מחקר על ניהול זמן בעולם העבודה. המחקר דיבר על חשיבות ה"פוקוס" - היכולת להתרכז במשימה אחת בכל פעם. מה הקשר לניקיון? הכל, מסתבר.
כי הרי מה קורה לנו בדרך כלל? אנחנו מתחילות לנקות את השיש במטבח, ואז רואות את הכלים בכיור, ואז נזכרות שהמכונת כביסה סיימה לעבוד, ואז פתאום אנחנו באמצע למיין את הארון בגדים. וכל זה עם טלפון מצלצל, הודעות וואטסאפ קופצות, ומוזיקה ברקע. בלאגן.
כמה פעמים מצאתן את עצמכן באמצע שלוש משימות ניקיון שונות, כששום דבר לא באמת גמור? אני? אל תשאלו. יותר מדי.
אז החלטתי לנסות משהו אחר. משהו שאני קוראת לו "ניקיון מיינדפולנס". קצת קלישאתי, אני יודעת, אבל עובד.
העיקרון פשוט: בוחרים משימה אחת קטנה, ומתרכזים בה ב-100%. בלי הסחות דעת. בלי מחשבות על מה עוד צריך לעשות. רק את והמשימה.
למשל, לנקות את הכיור במטבח. לוקחת סקוטש, סבון, ופשוט מתחילה לנקות. לא חושבת על כלים, לא חושבת על אבק, לא חושבת על שום דבר אחר. רק על הלכלוך שנעלם, על הניצוץ שחוזר, על הריח הנקי.
זה נשמע קצת מטופש, אני יודעת. אבל תאמינו לי, זה משנה הכל.
כי פתאום, משימת הניקיון הופכת למשהו אחר. היא הופכת לרגע של שקט, של התבוננות, של חיבור לעצמי. במקום להיות עוד משימה מייגעת ברשימת המטלות, היא הופכת למעין מדיטציה. (אני יודעת, אני נשמעת כמו היפית, אבל זו האמת.)
ואז קורה הקסם.
כי כשאת מרוכזת במשימה אחת, את עושה אותה מהר יותר. הרבה יותר מהר. אין הסחות דעת, אין טעויות, אין צורך לחזור על דברים.
ופתאום, הניקיון הכי מהיר הוא לא על טכניקות ניקוי מתוחכמות או חומרי ניקוי פלאיים. הוא על משהו הרבה יותר פשוט: על להפסיק להיות מפוזרת.
אני יודעת, זה קצת מאכזב. ציפיתן אולי לאיזה טריק סודי לניקוי מהיר של כל הבית. אבל האמת היא, שאין קיצורי דרך.
או אולי יש? אולי הקיצור דרך הוא פשוט לעצור, לנשום, ולהתרכז בדבר אחד.
ניסיתי את זה גם עם דברים אחרים. לקפל כביסה (אוי אלוהים, כמה שאני שונאת לקפל כביסה). במקום לעשות את זה תוך כדי צפייה בטלוויזיה, פשוט ישבתי וקיפלתי. בלי הסחות דעת. וזה לקח חצי מהזמן.
אז מה למדתי מכל זה?
אולי הדבר הכי חשוב זה להפסיק לרדוף אחרי ה"מושלם". כי הבית שלנו הוא לא מוזיאון. הוא מקום שאנחנו חיים בו, אוהבים בו, צוחקים בו, בוכים בו. קצת בלאגן זה חלק מהחיים.
(וטיפ קטן ממני: גם קצת שוקולד עוזר.)
אז בפעם הבאה שאתן מרגישות מוצפות מרוב משימות ניקיון, עצרו לרגע. תנשמו. ותשאלו את עצמכן: מה הדבר האחד הקטן שאני יכולה לעשות עכשיו?
ותתפלאו, זה אולי יהיה הניקיון הכי מהיר שעשיתן אי פעם.
אגב, קראתן פעם את הספר "סדרת החיים, קסם הניקיון"? הוא לא בדיוק על ניקיון מהיר, אבל הוא כן על לשנות את הגישה שלנו לדברים. מומלץ בחום.
ומה איתכן? מה הטיפ שלכן לניקיון מהיר (בלי לשגע את השכל)? שתפו אותי בתגובות! אני תמיד שמחה לשמוע רעיונות חדשים.
