אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. סלון מגזין. תמונות מרהיבות, חללים מעוצבים להפליא, תקציב שמתחיל במכונית משומשת ומטפס מעלה. תמיד הסתכלתי על זה בהערצה מהולה בייאוש. אני? סלון מגזין? עם חשבון בנק של סטודנטית שסיימה תואר לפני שנתיים ודירה שכורה עם קירות לבנים? נו באמת.
אבל אז, מתוך איזו התפרצות של שיגעון יצירתי, אמרתי לעצמי – למה לא בעצם? מה אם אפשר ליצור חלל יפהפה, מעורר השראה ושיקי, בלי לשבור את הבנק? האתגר היה ברור: סלון מגזין, תקציב של פחות ממאה שקל.
כן, שמעתם נכון. מאה שקל.
(צוחקת) אני יודעת, נשמע מטורף. אבל רגע לפני שאתם מגלגלים עיניים, תנו לי להסביר. כי המסע הזה לימד אותי הרבה יותר מסתם איך לחסוך כסף. הוא לימד אותי על יצירתיות, על ערך עצמי, ועל הכוח המדהים שיש לנו ליצור יופי מתוך כלום.
איך התחלתי? (ואיפה נכשלתי בהתחלה)
הדבר הראשון שעשיתי, כמו כל אדם מודרני, היה לגגל. "עיצוב סלון זול", "DIY לבית", "איך להפוך חלל משעמם לגן עדן". אינסוף תוצאות. אינסוף תמונות. ואינסוף אתרי קניות שדרשו ממני למשכן את הדירה.
(אנחה דרמטית)
הרגשתי מיואשת. זה לא עובד. אני לא יכולה להתחרות בתמונות האלה. אני לא מעצבת פנים, ואין לי תקציב.
אבל אז קרה משהו. תוך כדי גלילה אינסופית, נתקלתי במאמר קצר על קיימות בעיצוב פנים. המאמר, שפורסם בכתב העת "Sustainable Living," הדגיש את החשיבות של שימוש חוזר בחומרים קיימים ויצירת חלל אישי וייחודי באמצעות פריטים בעלי משמעות. זה הדליק לי נורה.
רגע, למה אני צריכה לקנות הכל חדש? למה אני צריכה לחקות את מה שראיתי במגזין?
הטעות שלי הייתה שהסתכלתי החוצה, במקום פנימה.
התחלתי לסרוק את הבית שלי. לא מה שרציתי שהוא יהיה, אלא מה שהוא כבר היה. מצאתי שמיכה סרוגה ישנה שסבתא שלי הכינה לי. מצאתי כמה מסגרות ריקות שאספתי עם השנים. מצאתי אפילו כמה ענפים יבשים בפארק הסמוך.
ואז, הדבר הכי מפתיע קרה. התחלתי לראות את הפוטנציאל.
הקסם שבמציאת אוצרות (וגם קצת ניסוי וטעייה)
התקציב של מאה שקל הלך בעיקר על דברים קטנים וחיוניים: צבע ספריי (זהב! כי למה לא?), דבק, כמה ווים לתלייה, ונרות ריחניים.
אבל רוב הפרויקט התבסס על יצירתיות, מיחזור ושימוש במה שכבר היה לי.
- מסגרות ריקות הפכו ליצירות אמנות: הדפסתי תמונות מהאינטרנט (בחינם!), מצאתי עלים מיובשים, ואפילו השתמשתי בגזירי נייר עיתון ליצירת קולאז'ים.
- השמיכה של סבתא הפכה לכרית נוי: גזרתי אותה לריבועים, תפרתי אותם יחד (כן, תפרתי! מי היה מאמין?), ומילאתי בצמר גפן ישן שמצאתי בארון.
- ענפים יבשים הפכו לקישוט קיר: צבעתי אותם בזהב (זוכרים את הספריי?), תליתי מהם תמונות קטנות עם אטבים, ויצרתי מעין "עץ משפחתי" מודרני.
אוקיי, היו גם כמה כישלונות. צבעתי את אחד הקירות בוורוד זוהר (רעיון רע מאוד, סמכו עלי). ניסיתי ליצור מנורה מענפים (היא נראתה כמו משהו שיצא מסרט אימה). אבל למדתי מכל טעות.
אבל יותר מהכל, הבנתי משהו חשוב:
היופי האמיתי לא נמצא ברהיטים יקרים, אלא בסיפור.
הסלון שלי, בסופו של דבר, לא נראה כמו סלון מגזין קלאסי. הוא היה מבולגן, אקלקטי, קצת מוזר. אבל הוא היה אני. כל פריט סיפר סיפור. כל פינה שיקפה חלק מהאישיות שלי.
אפילו מצאתי שולחן קפה מעץ מלא ביד שניה בפחות מ 50 שקלים!
ואנשים? אנשים אהבו את זה. הם אמרו שהסלון שלי משרה אווירה חמה, מזמינה וכיפית. הם אמרו שהוא משקף אותי בצורה מושלמת.
וזה, חברים, יותר טוב מכל תמונה במגזין.
(מחייכת)
אז הנה המחשבה האחרונה שלי אליכם: אל תפחדו להיות יצירתיים. אל תפחדו לטעות. ואל תפחדו להראות את האני האמיתי שלכם.
כי בסופו של דבר, זה מה שהופך חלל לבית.
אז, איך אתם הולכים להפוך את הבית שלכם למגזין - בלי לשבור את הבנק? שתפו אותי בתגובות!
