תארו לעצמכן סיטואציה: יום שישי בערב, אחרי שבוע מטורף בעבודה. סוף סוף רגע לנשום. אני נשכבת על הספה, פותחת את נטפליקס, ואז... נזכרת שלא כיביתי את האור במחסן. קרה לכן פעם?
ואז זה היכה בי. כל הבית שלי מחובר לאלקסה. הכל. מהנורה במחסן, דרך התריסים, ועד למכונת הקפה. לרגע הרגשתי כמו ג'ורג' אורוול, רק עם קול נשי ועדין שמזכיר לי לכבות את האור.
אבל רגע, בואו נהיה כנות. למה בכלל טרחתי לחבר את כל הבית לאלקסה? מה היתרון האמיתי, מעבר לגאדג'ט מגניב שאפשר להשוויץ בו מול חברים?
האמת? בהתחלה זה היה סקרנות טהורה. אחר כך זה הפך לאובססיה קלה. רציתי לראות עד כמה אני יכולה לייעל את החיים שלי בעזרת קצת טכנולוגיה.
אבל מה שקרה בפועל היה קצת יותר מורכב.
כשנוחות פוגשת תלות: האם אנחנו מוכנות לוותר על שליטה?
אחד הדברים הראשונים שהבנתי זה שהנוחות הזו באה עם מחיר. המחיר הוא ויתור מסוים על שליטה. אתן יודעות, אותה תחושה מוזרה כשמכונה עושה משהו בשבילכן, ואתן שואלות את עצמכן אם זה באמת מה שרציתן.
לדוגמה, הגדרתי שאלקסה תדליק לי את האורות בסלון בשעה שבע בערב. נשמע מצוין, נכון? אבל מה קורה אם אני חוזרת הביתה רק בשמונה? או אם אני רוצה אווירה קצת יותר חשוכה?
זה גרם לי לחשוב: האם אני הופכת לעצלנית מדי? האם אני מאבדת את היכולת לקבל החלטות פשוטות בעצמי? והכי חשוב, האם אני נותנת לאלקסה יותר מדי כוח?
חשבתי על זה הרבה, ומצאתי מאמר מעניין ב-MIT Technology Review על ההשפעה של עוזרות קוליות על תהליכי קבלת החלטות. הם טוענים שאנחנו נוטים לסמוך על העוזרות האלה יותר מדי, גם כשמדובר בהחלטות חשובות. מפחיד, לא?
אבל זה לא הכל שלילי. ממש לא.
הצד המואר של הבית החכם: כשהטכנולוגיה באמת עוזרת
אחרי שבוע של תסכול קל, הבנתי שאני צריכה לשנות גישה. במקום לתת לאלקסה להשתלט לי על החיים, אני צריכה להשתמש בה בצורה חכמה יותר.
התחלתי להתמקד בדברים שבאמת מקלים עליי את החיים. לדוגמה, אני סובלת מאלרגיה קשה, ואלקסה עוזרת לי לשלוט על איכות האוויר בבית. היא מחוברת למטהר האוויר שלי, ואני יכולה לבקש ממנה להגביר את עוצמת הסינון ברגע שאני מתחילה להרגיש לא טוב. זה הציל אותי כמה פעמים.
וגם, אני חייבת להודות, זה כיף גדול לבקש מאלקסה להשמיע לי את הפלייליסט האהוב עליי בזמן שאני מבשלת ארוחת ערב. זה מוסיף אווירה נעימה ומרימה את מצב הרוח.
הנקודה היא שאלקסה יכולה להיות כלי מצוין, אבל רק אם אנחנו משתמשים בו בחוכמה. זה כמו כל כלי אחר – אם אנחנו לא נזהרים, הוא יכול לפגוע בנו.
אגב, קראתי מחקר מעניין של אוניברסיטת סטנפורד על ההשפעה של טכנולוגיות בית חכם על הבריאות הנפשית. הם מצאו שאנשים שמשתמשים בטכנולוגיות האלה בצורה מושכלת נוטים להיות רגועים ומאושרים יותר. שווה לבדוק את זה.
ומה עם פרטיות? שאלה מצוינת.
הפיל הדיגיטלי בחדר: האם אלקסה מקשיבה לנו כל הזמן?
אוקיי, בואו נדבר על הדבר הזה שכולנו חוששות ממנו. האם אלקסה מקשיבה לנו כל הזמן? האם כל שיחה פרטית שלנו מוקלטת ונשמרת איפשהו בענן?
התשובה המורכבת היא... כן ולא. אלקסה אכן מקשיבה לנו, אבל היא אמורה להקליט רק אחרי שאנחנו אומרות את מילת הגישה ("אלקסה"). וגם אז, ההקלטות אמורות להיות אנונימיות ולא מקושרות אלינו באופן אישי.
אבל, וזה אבל גדול, היו כמה מקרים מתוקשרים שבהם התגלה שאלקסה הקליטה שיחות פרטיות בלי רשות. זה מטריד, ואני מבינה את החששות.
אז מה עושים? קודם כל, חשוב לקרוא את מדיניות הפרטיות של אמזון (הבעלים של אלקסה) ולהבין מה הזכויות שלנו. שנית, אפשר לכבות את המיקרופון של אלקסה כשלא משתמשים בה. זה קצת פחות נוח, אבל זה נותן לנו קצת יותר שליטה.
לי אישית, זה עוזר לי לישון בשקט בלילה.
המסע רק התחיל: לאן הולכים מכאן?
אז מה קורה כשמחברים הכל לאלקסה? התשובה, כמו תמיד, מורכבת. זה תלוי בנו, באיך שאנחנו בוחרות להשתמש בטכנולוגיה הזו.
אני חושבת שהמפתח הוא איזון. לא לתת לאלקסה להשתלט לנו על החיים, אבל גם לא לפחד ממנה. להשתמש בה בצורה חכמה, תוך שמירה על פרטיותנו ועל עצמאותנו.
אני עדיין לומדת. עדיין עושה טעויות. עדיין מתרגשת מהאפשרויות החדשות. אבל אני גם מודעת לסכנות. ואני חושבת שזה הכי חשוב.
אולי בעוד כמה שנים הבית שלנו יהיה מחובר בצורה הרבה יותר מתוחכמת. אולי אלקסה תדע לקרוא את המחשבות שלנו (אני מקווה שלא!). אבל דבר אחד בטוח: אנחנו חייבות להיות בשליטה. אנחנו חייבות להחליט מה אנחנו רוצות, ולא לתת לטכנולוגיה להחליט בשבילנו.
ועכשיו תורי לספר לי: מה דעתכן? האם אתן חושבות שהחיבור של הבית לאלקסה הוא ברכה או קללה? אשמח לשמוע את התובנות שלכן!
