אני מודה, פעם הייתי מלכת הבלאגן. לא סתם בלאגן – בלאגן מאורגן! כלומר, ידעתי איפה בערך נמצא כל דבר. אבל תכל'ס, הבית שלי הרגיש כמו מחסן תפאורה של הצגה שלא תעלה לעולם. ואז נתקלתי בשיטת האחסון היפנית. צחקתי. שיטת אחסון?! מה זה בכלל? חשבתי שסידרתי כבר הכל עם הקופסאות איקאה שלי.
אוי, כמה טעיתי.
האמת היא, זה לא רק עניין של סדר. זה עניין של מיינדסט. זה ללמוד להסתכל על החפצים שלנו בעיניים חדשות, לשאול שאלות קשות ולשחרר. אבל רגע לפני שניכנס לעומק, שאלה לי אלייך: כמה דברים יש לך בבית שאת באמת אוהבת? כאלה שכשאת רואה אותם, את מחייכת מבפנים?
חשבת על זה? כי אני לא חשבתי על זה אף פעם.
השיטה היפנית, שבראש ובראשונה מזוהה עם מארי קונדו, מדברת על "Spark Joy" – ניצוץ של שמחה. אבל אל תתנו למילה "שמחה" להטעות אתכן. זה לא רק על להיות מאושרת כל הזמן (כי מי באמת מאושר כל הזמן?!). זה על להבין מה באמת חשוב לנו, מה נותן לנו ערך, ומה סתם תופס מקום.
הניסוי המכונן: הקופסאות של איקאה
אני יודעת מה אתן חושבות: "נעמה, יש לי קופסאות אחסון מאיקאה, אני מסודרת!". גם אני חשבתי ככה. ארגנתי הכל בקופסאות יפות, כתבתי עליהן מה יש בפנים, והנחתי אותן אחת על השנייה. מושלם, לא?
טעות. ענקית.
אחרי חודש, לא זכרתי מה יש ברוב הקופסאות. פתחתי אותן רק כשחיפשתי משהו ספציפי, ואז גיליתי שיש שם דברים שלא נגעתי בהם שנים! דברים שלא גרמו לי לשום ניצוץ של שמחה, אבל המשכתי לשמור עליהם "למקרה ש...".
הבנתי שקופסאות אחסון הן לא פתרון קסם. הן רק דוחה את הבעיה. הן מסתירות את הבלאגן, אבל לא גורמות לנו להתמודד איתו. זה כמו לשים פלסטר על פצע עמוק – זה נראה טוב מבחוץ, אבל הבעיה עדיין שם.
כאן התחיל השינוי האמיתי. הבנתי שאני צריכה להבין למה אני שומרת דברים. האם זה מתוך נוסטלגיה? מתוך פחד לאבד משהו? או פשוט מתוך עצלות?
מקורות השראה מפתיעים: אומנות המינימליזם
חיפשתי השראה במקומות לא צפויים. קראתי על אומנות המינימליזם, למדתי על הפילוסופיה של הזן בודהיזם, וגיליתי שאפשר למצוא יופי וערך גם בפשטות. זה לא אומר שצריך לחיות כמו נזיר במערה (אני ממש לא שם), אבל זה אומר שאפשר להעריך את מה שיש לנו, במקום לרדוף אחרי עוד ועוד דברים.
אחד הדברים שהכי עזרו לי היה לקרוא את הבלוג של "The Minimalists" (theminimalists.com). הם שני חברים שהחליטו לוותר על החיים הנוחים שלהם ולהתמקד במה שחשוב באמת. הם לא מדברים רק על סדר וארגון, אלא על איך לוותר על חפצים יכול לשחרר אותנו ולגרום לנו להיות מאושרים יותר.
אבל כאן מגיע הקאץ': לא כל מה שעובד בשבילם יעבוד בשבילכם. כל אחת מאיתנו היא אינדיבידואלית, עם צרכים, רצונות וחלומות משלה. לכן, חשוב למצוא את האיזון הנכון, את השיטה שעובדת בשבילך.
הכישלונות וההצלחות שלי (כי גם אני בן אדם)
אני לא אשקר, היו לי הרבה כישלונות בדרך. זרקתי דברים שקצת הצטערתי עליהם אחר כך (אבל למדתי מזה!). שמרתי דברים שאני עדיין לא מצליחה להיפרד מהם (וזה בסדר!). היו רגעים שהתייאשתי ואמרתי לעצמי שזה פשוט לא בשבילי (ואז קמתי בבוקר והמשכתי לנסות).
אבל היו גם הצלחות גדולות. הצלחתי להיפטר מבגדים שלא לבשתי שנים, מחפצים שסתם תפסו מקום, וממערכות יחסים רעילות שהכבידו עליי. גיליתי שאפשר למצוא שמחה גם בדברים הקטנים, כמו כוס קפה טובה בבוקר, או שיחה עם חברה טובה.
אגב, את יודעת מה גיליתי? שהרבה פעמים אנחנו שומרים דברים בגלל שאנחנו מפחדים לשכוח. אנחנו מפחדים לשכוח תקופה מסוימת בחיים שלנו, או אדם מסוים. אבל האמת היא, שהזיכרונות שלנו נמצאים בתוכנו, ולא בחפצים שלנו.
תובנה מפתיעה: סדר חיצוני = סדר פנימי
אחרי כמה חודשים של ניסוי וטעייה, הבנתי משהו חשוב: הסדר החיצוני משפיע על הסדר הפנימי. כשסדרתי את הבית שלי, סידרתי גם את המחשבות שלי. פתאום היה לי יותר זמן, יותר אנרגיה, ויותר מקום לדברים שבאמת חשובים לי. התחלתי לעשות דברים שתמיד רציתי לעשות, אבל לא היה לי זמן או כוח: לצייר, לכתוב, ללמוד שפה חדשה.
ואת יודעת מה הכי כיף? שהפסקתי לקנות דברים שאני לא צריכה. פתאום הבנתי שאני לא צריכה עוד בגדים, עוד נעליים, עוד קישוטים לבית. יש לי מספיק. אני מספיק.
אבל רגע, לפני שאת רצה לסדר את הבית שלך, עצרי לרגע ושאלי את עצמך: מה את באמת רוצה? מה החלומות שלך? מה הדברים שגורמים לך להרגיש חיה? כי הסדר הוא רק אמצעי, לא מטרה.
אז הנה השאלה שאני משאירה אותך איתה: מה הדבר הראשון שאת הולכת לשחרר היום, כדי לפנות מקום לדברים שבאמת חשובים לך? אני באמת רוצה לדעת!
